בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי צריך את המצעד הזה?

38תגובות

כמדי שנה עורר מצעד הגאווה, שהתקיים ביום שישי האחרון, שלל ביקורות ומחלוקות. אלא שבניגוד לשנים עברו, הפעם חלק גדול מהוויכוח התרחש בתוך קהילת הלהט"ב עצמה. רבים ביקרו את הפינקווש (שימוש תעמולתי בקלף הלהט"בי שמטרתו לשווק את ישראל כמקום ליברלי ונהדר) ואת הדרתן של קבוצות כמו טרנסים וביסקסואלים בתוך הקהילה; אחרים טענו כנגד הפיכת המצעד למסיבת ענק המשוללת, לכאורה, אמירה וחשיבות. השאלה "למה צריך את המצעד" הפכה לא רק לקריאת גנאי הומופובית אלא לסוגיה שמעסיקה את הקהילה עצמה. נדמה כי הקיטוב בין מברכי המצעד ובין מתנגדיו, שחשים כי הוא נהפך למוצר ממוסחר ופלסטיקי, הגיע השנה לשיא חדש.

במרכז האש ניצב המצעד בתל אביב: המצעד הגדול, המסיבתי וה"צעקני" ביותר, ואולי גם הסטרייטי ביותר (מבחינת כמות הסטרייטים שנוכחים בו וההמוניות שמאפיינת אותו). בעוד שהמצעד בירושלים נחשב לראוי ולפוליטי, אחיו התל אביבי נתפס כאירוע המוני, המורכב מחבורת אוחצ'ות שלובשות טייטס ורודים ושרות ליידי גאגא, מחתיכי-מכון-כושר שרוקדים על משאיות ומסטרייטים סקרנים. ההנחה הזו - שבמסגרתה נשלל מהמצעד התל אביבי ערכו הפוליטי - היא, בעיני, שגויה והרסנית.

כוחו של מצעד הגאווה – בעיקר בתל אביב – הוא בהטרוגניות שלו. לא רק בגלל שצועדים בו הומואים ולסביות וטרנסים וביסקסואלים, שלא לדבר על סטרייטים, אלא גם כיוון שבתוך הגוש האנושי הזה אפשר למצוא עוד ועוד קטגוריות של זהויות ושל השתייכויות. במצעד שלשום צעדו חוגים שמאלניים רידקליים לצד נציגי החוג הגאה של הליכוד (שהוא מעט חידתי בעיני - לא כי אין להט"בים ימנים, אלא כי מפלגת הליכוד לא עשתה דבר וחצי דבר כדי לקדם את הציבור הלהט"בי בארץ או כדי לקדם שוויון מכל סוג שהוא); קבוצת חוש"ן (חינוך ושינוי) לצד נציגי איגי (ארגון הנוער הגאה); דראג קווינז לצד גברים "גבריים"; בוצ'ות ופמיות; קבוצת א-מיניים לצד גברברים עירומים מעוטרים בשרשראות פאלוסים ועוד. לא מדובר בניגודים בעלי מעמד היררכי, אלא בהטרוגניות שהיא חלק בלתי נפרד מהחברה האנושית, ובכללה גם קהילת הלהט"ב.

כאן מצוי לדעתי הערך הפוליטי המהותי של המצעד: ההטרוגניות של הצועדים מייצרת נראות אמיתית של הקהילה על גווניה, ששום קמפיין לא יצליח לייצר. המצעד מנכיח בצורה לא מתנצלת את הקהילה על שלל חבריה, בחירותיהם והעדפותיהם - על פניה ה"מסיבתיים" יותר, כמו גם על פניה ה"רציניים" יותר.

לא מוכרחים להתחבר לתרבות המשאיות ואפשר לבקר את הפן השיווקי-כלכלי שלהן; לא חייבים למחוא כפיים בכל פעם שאומרים לנו שתל אביב זכתה בסקר כלשהו בתואר העיר הגאה הטובה בעולם – אפשר וגם צריך לזכור שבין הכותרות היח"צניות ובין המציאות הממשית ניצב פער עצום; לא חייבים לדבר רק על זכויות להט"ביות וחשוב להזכיר – כפי שעשו זהבה גלאון, ציפי לבני ושלי יחימוביץ' בנאומיהן על הבמה בגן מאיר – שהמאבק הלהט"בי אינו יחיד ומבודד, והוא קשור קשר הדוק במאבקי מיעוטים נוספים לשוויון ולזכויות. כל אלו נחוצים דווקא במצעד בתל אביב, משום שהוא ממסדי ומיינסטרימי, משום שהוא קאנוני, משום שאותו הכי אוהבים לסקר ולצלם. הקאנוניות שלו היא חלק בלתי נפרד מערכו הפוליטי ומהערעור שלו על ההגמוניה, שהיא עודנה – חשוב להזכיר – להט"בופובית. זה מה שהופך אותו למסיבה הכי פוליטית בעיר. מסיבה מאוד חשובה.

גיא ארליך הוא עורך מדור הגאווה וכותב ב"עכבר העיר"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו