בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוק הסופרים, זה כל הסיפור

138תגובות

המשבר בשוק הספרים, המעורר ייאוש גדול כל כך בקרב מו"לים, סופרים וגם קוראים, הוא בעצם הסיפור של מאבק הכוחות בחברה ובמשק הישראלי בקליפת אגוז.

מה שמביא את השוק לסף קריסה הוא המבצעים הלא-סבירים של שתי הרשתות, שהן למעשה שוק הספרים היום: סטימצקי וצומת ספרים. רק כדי לקבל את התמונה הגדולה: לסטימצקי יש 141 חנויות, לצומת ספרים 90, וחנויות פרטיות יש 40. מישהי אמרה ריכוזיות?

80% משוק הספרים בארץ נמצא בידיים של שתי חברות, שאחת מהן, צומת ספרים, בבעלות של שתי הוצאות ספרים. כלומר, בפועל, מנכ"לית אחת ועוד מנכ"ל קובעים למעשה את פני שוק הספרים בישראל, ולא פחות מזה את פני הספרות והתרבות שלה.

ובכל זאת, הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, כמו רונית קן, קודמתו בתפקיד, רואים בענף הספרים "תחרות בריאה" של שוק חופשי. שוק חופשי? ומה על חופש העיסוק של בעלי החנויות שנסגרו (בעשר השנים האחרונות נסגרו כ-30 חנויות ספרים פרטיות)? ומה על חופש הביטוי של הסופרות והסופרים והמוציאים לאור, שלא יוכלו להוציא את ספריהם כי ההוצאות קורסות ואינם זוכים לתצוגה בחנויות כי רק שני אנשים קובעים מי יקבל אותה?

ואז נשלף הטיעון, כאילו הצרכן נהנה ממחירים נמוכים יותר. ובכן, קודם כל, כצרכנית אין לי החופש לבחור איפה לקנות ספרים. בנוסף, המחירים הנמוכים נכונים לספרים מסוימים בלבד, ולא בהכרח לטובים שבהם. וכך, לי כקוראת יש פחות ופחות סיכוי לקרוא ספר איכותי, גם מבחינת התרגום, העריכה וההגהה. היום יש אפילו ספרים בשגיאות כתיב. כלומר, ה"תחרות" מרעה את מצבי אפילו כצרכנית.

גם כאן מדברים הממונים בשם השכבות החלשות, שמחיר גבוה יותר של ספרים יפגע בהן. ובכן, מתברר שקלאסיקות של ספרי ילדים לעולם אינן במבצע, ובכל זאת תמיד נמכרות היטב. כך גם גם רבי מכר אמיתיים, כמו ספרים של ג'יי-קיי רולינג או ספרים חדשים של הסופרים המובילים. אבל הרבה יותר מזה: במצפה רמון, לשם משל, אין בכלל חנות ספרים. יש פעם בשנה יריד, ובשאר הזמן צריך לנסוע לבאר שבע. איך מעריך הממונה את העלות הזאת לספר לשכבות החלשות?

גילה מציין כדבר חיובי את העובדה, שהיום לא צריך להעסיק אנשי מקצוע מתחום העריכה "אין האוס", אלא מעסיקים אותם בפטנט הנהדר של "מיקור חוץ". אבל זה אומר, שיותר ויותר אנשים - לא רק סופרים, גם העורכים והמגיהים אותם - מתקיימים משכר רעב ובלא ביטחון תעסוקתי. זה גם אומר, שהרבה יותר קשה להוצאה לצבור או לשמר את הידע המקצועי בתחום, ובעולם הספרות מדובר בנכס תרבותי מהמעלה הראשונה.

בכל הסעיפים האלה המשבר הזה מדגים איך מתייחסים אלינו רק כאל "צרכנים". כעובדים אנחנו נספרים רק כמשאב, שאפשר להוזיל את עלותו, ואת הערך התרבותי של מה שאנחנו מייצרים וצורכים איש בכלל לא סופר.

במקום חוק שיאסור להוריד מחיר של ספר חדש במשך 18 חודשים מרגע הוצאתו, גילה מציע שהמדינה תיתן מענקים ישירים לסופרים ומביא את פינלנד כדוגמה (מרב ארלוזורוב, ,TheMarker 10.6). אבל גילה לא ציין כמה נתונים רלוונטיים. למשל, שבפינלנד, וגם בשוודיה, יש מע"מ מופחת על ספרים, ובדנמרק ובנורווגיה אין בכלל מע"מ על ספרים. הורדת המע"מ היא דרך מצוינת לממשלה להראות שהיא מכירה בחשיבות הספרות והתרבות העברית ופועלת לשימורה. אלא שלא בכדי לא הזכיר הממונה את הפתרון הזה, כי בישראל הממשלה אינה מוותרת על מסים לאזרח ולאזרחית, רק לחברות ענק, לאזרחים היא רק מוסיפה מע"מ. ובישראל הממשלה מגינה רק על מבנים ואדמה, לא על תרבות.

כבר לפני שלוש שנים יזמו הח"כים ניצן הורוביץ וזבולון אורלב חוק להגנה על הספרות והסופרים, אבל היה צריך להגיע למצב משברי של ממש כדי שהממשלה תעביר גרסה מדולדלת של חוק הסופרים, מעט מדי ומאוחר מדי. כאמור, כל הסיפור הישראלי בקליפת אגוז.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו