בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנכבה - בין היתממות להתעלמות

23תגובות

זכותם של אנשים, שנפגעו או חשו נפגעים במהלך מלחמת העצמאות, להביע את כאבם וצערם עומדת להם מעל לכל ספק. נכונותם של אנשים להביע את הזדהותם עם כאבם וצערם של אחרים היא תכונה נאצלת שיש לשבחה. אך ההזדהות עם ההפגנות והביטויים של ה"נכבה" לוקה בהיתממות ובהתעלמות.

היתממות - משום שה"נכבה" לא באה לבטא כאב או צער, אלא מבטאת את המשך מלחמתם של מנהיגים פלסטינים ומנהיגי ארצות ערב בהחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 ובהכרזת העצמאות מ-14 במאי 1948. התעלמות - משום שמפגיני ה"נכבה" מציינים רק את "הסבל והעוול" שנגרמו לערביי ארץ ישראל, וזוהי רק חצי אמת, ובעצם אף פחות מזה. כל יישוב יהודי שנכבש על ידי הערבים ב-48' נהרס לחלוטין. תושביו נהרגו ונטבחו, אחרים נלקחו בשבי ובשוך הקרבות לא הוחזרו לבתיהם. כך היה בגוש עציון, כך ברובע היהודי בירושלים וביישובי הנגב.

גם מכל מה שעבר על הקהילות היהודיות בארצות ערב בעיצומה של המלחמה ולאחריה מתעלמים המזדהים עם ה"נכבה". כ-850 אלף יהודים חיו בארצות ערב בקהילות מפוארות ועתיקות. כיום נותרו רק מתי מעט. חלקם ברחו בדרך לא דרך לאחר שנאסר עליהם לעזוב, אחרים גורשו או עזבו באישור.

הם עזבו בחופזה, מפחד הפוגרומים ומעשי הטבח, ולאחר שפוטרו ממקומות עבודתם. הם נמלטו ממאסר, מעינויים ומעמודי התלייה, משאירים מאחור את כל מה שהיה להם. גם להם היו בתים. וגם מוסדות רבים - בתי ספר, בתי חולים ובתי כנסת מפוארים. כל אלה נלקחו, או הוחרמו על ידי המדינה. בתי הקברות חוללו ולא נותר מהם זכר.

אינני מלין חלילה על עליית היהודים מארצות ערב. להיפך. עזיבתם בזמן היא כנס שקרה לנו. היהודים יוצאי ארצות ערב ניצלו מחיים תחת שלטונם של סאדאם חוסיין, קדאפי, נאצר ומשפחת אסד. רובם הגיעו לישראל, אז ארץ ענייה שזה עתה יצאה ממלחמה נוראה. לא היתה להם עבודה, וגם מזון היה רק בדוחק, אך למרות הכל העולים עשו כמיטב יכולתם לבנות את חייהם מחדש, והמדינה עשתה מאמץ, לא תמיד מספיק, כדי לקלוט אותם.

גורלם של הפליטים הפלסטינים - שמקצתם גורשו ורובם המכריע ברחו ממוראות המלחמה - היה אחר. במקום לסייע להם להיקלט אילצו אותם מנהיגיהם ומנהיגי מדינות ערב להישאר במחנות פליטים. שוב ושוב, במשך שנים רבות, הבטיחו להם שזה מצב זמני, שבקרוב יוכלו לחזור לבתיהם. עליהם רק לשמור את מפתח ביתם, ועוד מעט קט יוכלו לחזור ולהשתמש בו; "עוד נחזור לחיפה וליפו, לרמלה וללוד", הכריזו במלחמת ששת הימים.

גם בהפגנות ה"נכבה" בשנים האחרונות ממשיכים המנהיגים הפלסטינים ומנהיגי מדינות ערב בקריאות המסיתות לפריצת גבולות המדינה והגדרות, ואם נכשלים הניסיונות ונופלים קורבנות רבים ומיותרים, אין דבר - העיקר שיוכלו להמשיך ולשמר את בעיית הפליטים.

כל עוד ה"נכבה" היא מכשיר בידי מנהיגים פלסטינים וערבים, המנסים להצדיק את המשך החזקתם של בני הדור השלישי והרביעי של הפליטים במחנות ולהמשיך במסע השנאה, ההסתה והבריחה מאחריות - היא אינה ראויה לאהדה.

הכותב היה יושב ראש הכנסת ה-11



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו