בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מפחדת מגננת ערבייה

57תגובות

כמו הורים רבים גם אני מוצאת את עצמי באחרונה מתחבטת בסוגיה האם לשלוח (או לא) את ילדיי הקטנים למה שקרוי בשפה מנהלתית-פדגוגית: גן "טרום טרום חובה". המונח, בהקשרו הנוכחי, הוא יציר אחת המסקנות האופרטיביות הבודדות שהולידה המחאה החברתית ושהתקבלו בוועדת טרכטנברג - "חוק חינוך חובה" מגיל 3.

הבעיה, כמו עם יתר מסקנות הוועדה, היא הפער האדיר בין הרצון הטוב לבין היכולת לאכוף את משמעות החוק. בערים רבות בארץ עומד ותלוי ספק מעל פתיחת שנת הלימודים הבאה עבור ילדי הגיל רך. המבנים, שאמורים לקלוט את כמות הילדים שיתווספו למערכת החינוך העירונית, אינם ערוכים לכך במקרה הטוב או לא קיימים - במקרה הרע. אך עיקר הבעיה, כמו תמיד, נעוץ במחסור קשה בכוח אדם. עקב המחסור הממשי במאות מטפלות וסייעות, הנטל החדש עתיד ליפול ברובו על סטודנטיות לחינוך בשנים ג' ו ד' ללימודיהן. אלו כבר הודיעו, בצדק רב, שהן מתכוונות למחות כנגד ההחלטה שתביא לפגיעה באיכות הטיפול והחינוך בילדים.

עד כאן הכל בחזקת ידוע ומוכר. וכעת למספר נתונים שאולי ידועים פחות: למעלה מ- 75% מהנשים הערביות בישראל הן מובטלות, רבות מהן אקדמאיות, ביניהן אלפי מורות וגננות. נשים אלו רוצות ויכולות לעבוד, אך מסיבות שונות ומשונות נדחות ואינן מצליחות להשתלב במערכת החינוך היהודית. ההפסד הכלכלי למשק, כתוצאה מהתנהלות הדרתית זו, הוא עצום, ועומד על מאות מיליוני שקלים. כבד ממנו הוא ההפסד הערכי למערכות החינוך השונות. הנתונים הללו זועקים כל הדרך אל קריית הממשלה ולשכות שר החינוך והתמ"ת. הפתרון לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה ממש רובץ לפתחם - אך הם אינם שומעים ואינם רואים.

ומהכלל אל הפרט: בגן ברעננה בו לומדת בתי הפעוטה, שירה, ישנו צוות מטפלות וגננות מסור, חם ומנוסה ששמו הולך לפניו. שש מנשות הצוות בגן, המשתייך לרשת ויצ"ו, הן ערביות-ישראליות, רובן תושבות טירה והסביבה. כמו כן, בגן יש גם מטפלות ישראליות ותיקות ועולות חדשות מארצות שונות, מבוגרות יותר וצעירות פחות. מבלי לפגוע חלילה באישה ואיש, רצה הגורל ודווקא המטפלות הערביות הן חביבות הילדים וההורים בגן. מעבר להיבט האישי והמקרי, העובדה כי הילדים נחשפים כבר בגיל הרך לפסיפס אנושי ותרבותי מגוון - זה המרכיב את חיינו כאן - היא טבעית ומבורכת.

מוזר שמדיניות מוצלחת, המתבצעת על ידי רשת חינוך, שהינה חלק מארגון ציוני מובהק (ויצ"ו – ארגון נשים ציוניות בינלאומי) אינה מתבצעת בפועל על ידי ממשלת ישראל . זו יכולה בהינף יד וחותמת לסייע בצימצום מעגל האבטלה ולפתור ממשית את בעיית ההיערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה. מעבר לתועלת המעשית, צעד כזה יכול לתרום ולעודד הידברות ודו קיום יהודי-ערבי - הישג שערכו גבוה בהרבה מכל פתרון כלכלי.

טל לאור היא עיתונאית ודוקטורנטית למשפטים ותקשורת באוניברסיטת בר אילן.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו