${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פני הרוע הישראלי

302תגובות

לרוע הישראלי יש עכשיו הרבה פנים. ישנם הבריונים, הנחותים וגסי הרוח - עליהם עוד איכשהו יוצא הקצף. כשח"כ מירי רגב מתלהמת בלשון השוק ההמונית והפרימיטיווית שלה, "המסתננים הם סרטן", יש עוד מי שמזדעזעים. כך גם לנוכח עמיתה להסתה השפלה, ח"כ דני דנון, המפיק את המרגליות הנמוכות שלו, או לנוכח שר הפנים, אלי ישי, היודע להגיד כמה דברים נבערים על הפצת מחלות ופשע.

ככה נראים נבחרי ציבור חשוכים. כך דימיינו לעצמנו בילדותנו את האנשים הרעים: פני מפלצת בעלי קרניים ולשון גסה. אבל בצדם ישנם גם הפוליטיקאים הרהוטים, מהוקצעים ונעימי סבר. עטוף בצלופן מבהיק, הרוע שלהם שפל ושטני עוד יותר, והוא מתקבל כמעט בלא מחאה.

למשל, ח"כ אופיר אקוניס. דיבורו רך וענוג, שיערו עשוי בקפידה, הופעתו מרשימה. בתוכנית חנופה בטלוויזיה ששודרה בסוף השבוע שעבר הצטייר אקוניס כאיש שהייתם בוחרים בו להיות השכן מהדלת ממול. אב מסור, הוא אפילו אוהב להגיש תוכניות מוסיקה ברדיו. אבל התוכניות שהוא מגיש בכנסת מפלצתיות. בשבוע שעבר אושרה, למשל, בממשלה הצעת החוק שלו: חמש שנות מאסר וחצי מיליון שקל קנס למי שיעז להעסיק, להלין או לסייע למהגרים.

ספר החוקים של ישראל, בעייתי לא במעט, לא ידע הרבה הצעות חוק נבזיות כאלה. יש מעט מדינות שהיו מעזות לחוקקו. סייעת למהגר אומלל, נתת לו מקלט לילה, הסעת (!) אותו לביתו? לכלא. כל הרוע של רגב מתגמד באחת; כל הרשע והלאומנות של דנון כלא היו. ולא נאמר מלה על האסוציאציות ההיסטוריות של חוק כזה.

כשנשאל אקוניס אם ידוע לו איזה גורל מצפה לאריתריאים בארצם, השיב שאין לו מושג. וכי למה שזה יעניין אותו? ולמה זה היה צריך לעניין את בני מינו של אקוניס בזמנים ובמקומות אחרים? פוליטיקאים שלא אכפת להם מה יקרה למגורשים מארצם - בסיפור הזה היינו. לידיעת אקוניס: בקצה הצעתו מסתתר מוות. לא לכולם, אבל אולי לחלקם.

וגם ח"כ אריה אלדד. משכיל, בעל חוש הומור, אינטליגנטי, נעים הליכות, רופא מדופלם. מומחה נודע לכוויות, היה לו רעיון: מי שחוצה את גבול ישראל - יירה. וגם נימת הומור מתלווה להצעתו: "תיירת משוודיה, סודאני מאריתריאה, אריתריאי מסודאן, עזתי מסיני - מי שניגש לגבול נורה". משועשע ומשעשע הוא אלדד, בנו של הוגה דעות, וכשהעולם כל כך מצחיק - צוחקים. איש כמעט לא מחה נגד דברי התפלצת הללו.

את אלה מלווים כמובן כהד ענוג גם המונחים המכובסים, רכים כבלורית של אקוניס: "עיר העמים", למשל. רבבות מהגרים יושלכו למכולות רותחות בנגב למשך שנים - "עיר העמים". אלפים מסתתרים באימה בבתיהם - מבצע "חזרה הביתה". מאות נאלצים לעזוב - "עזיבה מרצון". אפילו אנשי היחידה שצדה אותם אינם מפלצות: התלוויתי אליהם השבוע באילת - קובי, מיקי וחבריהם הם אחלה חבר'ה, כאלה שאפשר להעביר אתם ערב קיץ נעים.

ואל כל אלה מצטרפת כמובן מקהלת הדממה, אולי הגרועה במקהלות, המלווה כהד עמום את כל זאת. חבורה של פוליטיקאים, נאורה בעיני עצמה, שאינה מוציאה הגה. מלווה עכשיו בצבא מאבטחים, היתה ח"כ שלי יחימוביץ' יכולה, למשל, להתייצב במשרדי ארגון סיוע למהגרים, להפגין הזדהות. אפילו חלק מאנשי המחאה החברתית שותקים לנוכח הנעשה ברחובות שליד מקום מגוריהם. ועל המוחה החברתי, שאול מופז, אין כמובן מה לדבר.

כך מתנהל לו הכל בנעימים בארצנו הקטנטונת. ניידות צדות אנשים על פי צבע עורם, ח"כים מתחרים זה בזה בהצעות מזוויעות, שנועדו רק לרצות את ההמון המוסת והמפוחד, והשיטה פורחת. ורק מחשבה אחת צריכה להפר את נשף המסיכות הזה: מה היה קורה, אילו היינו במקומם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#