לא רוצים להתאבד, אנסטסיה

אלי שווידלר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלי שווידלר

מי הטיהור הקדושים, שנשפכו לא מזמן אל תוך פרצופו של ח"כ ראלב מג'אדלה, היו, כמסתבר, רק קדימון. עתה, מתוך הישיבה של הוועדה למעמד האישה, עברה ח"כ אנסטסיה מיכאלי לעסוק בתחומי החינוך, הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. לא של ילדיה דווקא, אלא של כלל הציבור. ילדים, מבוגרים, מנחים, מפיקים - דעו לכם, הגברת המוראליסטית מהמפלגה, שהיא יסוד הדמוקרטיה הישראלית, עומדת על המשמר.

שלא תלבישו, חלילה, את הבנים בחצאית - עדיף לתת להם רובה ולחנך אותם כמו את ילדי החמאס. כך, עם נשק ביד, הם לא יותקפו מינית ולא יצטרפו למצעדי הסוטים, ש-100 אלף מהם, לכל הפחות, מתגוררים בעיר העברית הראשונה. פרו ורבו ומלאו את הארץ בצנזורה. המקסימום שתראו לציבור בערוץ 10 יהיה סדינים עם חור באמצע.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

בעצם, מדוע שנצפה מח"כ מיכאלי למשהו אחר? משנה מקום אינו בהכרח משנה חינוך. הרי בברה"מ נושא היחסים ההומו-לסביים היה ועודנו טאבו, בדיוק כמו נושא המין עצמו. שווה להיזכר באמירה של אישה "מן הישוב" בסוף שנות ה-80, אשר במהלך הגשר הטלוויזיוני בין מוסקווה לוושינגטון השמיעה אמירה כבירה במהותה: "ברוסיה אין סקס".
עד עצם היום הזה מצעדי הקהילה ההומו-לסבית ברוסיה מפוזרים לכל הרוחות על ידי המשטרה, והחוק הגורף בדבר "איסור תעמולת ההומוסקסואליות" עתיד להתקבל בקריאה אחרונה, בעקבות היוזמה הברוכה של מחוקקי סט.פטרבורג. גם הכנסייה במדינה בעד ביעור הנגע – למרות שכמה מנציגיה עדיין מתרוצצים במקומות מפגש מוכרים, בחיפוש אחר "בשר טרי".

לא מופרך לומר שהומופוביה מאפיינת את העלייה מחבר העמים. היא באה לידי ביטוי במאמרים לא מחמיאים בעיתונות בשפה הרוסית, בטוקבקים משתלחים לכתבות בנושא, אפילו בשיחות סלון בין אנשים אינטליגנטיים לכאורה. בארץ המולדת היינו מקבלים מח"כ מיכאלי ביטוי אלים יותר. כאן, בישראל, השנאה היא בינתיים על קצה הלשון. גם זה משהו בחברה האלימה והלא ממש סובלנית שלנו, שעדיין מאפשרת איכשהו ל'סוטיה" לחיות בשקט - אולי בזכות התוכניות והערוצים, שלדעת גברת מיכאלי, מקדמים את ענייני הסודומיטים וגורמים לבנים להתאפר ולבנות לשחק כדורגל.

איכשהו, בניגוד לסיפור שמספרת לעצמה ח"כ מיכאלי, האנשים הבזויים האלה אינם פותרים את הבעיה בכוחות עצמם. הם אינם מסכימים להתאבד, ללכת אל תוך החשיכה במסלול, המוצע להם על ידי מספר חברי הפרלמנט, שמתיימרים לייצג את עם הספר. אין בהם מנגנון השמדה עצמי גורף ומה לעשות, רבים מהם דווקא לא בוחרים להתאבד בגיל 40, אלא מנסים להמשיך לחיות, ליהנות, לאהוב ולשמוח.

בצער לא רב וביגון לא קודר ניתן ליידע בכך את ח"כ מיכאלי - לאו דווקא כדי לשנות את הדעות החשוכות שלה, אלא בעיקר כדי להציק ולהציג עובדה: ההומו-לסבים האלה, עדיין כאן, על אפך ועל חמתך.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ