בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולם באמת נגדנו

אילו היו אובמה ומנהיגי אירופה ידידי אמת של ישראל ואילו היה להם האומץ להתמודד עם הסחטנות והבכיינות היהודית-הישראלית, הם היו מבהירים כבר מזמן כי שבעו מהקולוניאליזם של ישראל

49תגובות

אין מנוס מהמסקנה, שצודקים הטוענים כי העולם כולו נגדנו: אכן, "העולם" החליט שאם רק ייתנו לישראלים מספיק חבל, הם כבר יידעו איך לפגוע בעצמם. "העולם" גם החליט שאם מנוי וגמור עם הישראלים לחסל בהדרגה במו ידיהם את היסודות הליברליים יחסית, שעליהם ניצבת מדינתם, אין כל טעם להפריע להם. נוסף על כך, מאחר שלמאבק הישראלי-הפלסטיני, הנמשך כבר יותר ממאה שנה, נודעת השפעה שולית בלבד על הזירה העולמית, אין צורך להשקיע מאמצים גדולים ביישובו. מלחמת היהודים בפלסטינים אמנם הרסנית לשתי החברות, אך למי זה צריך להפריע?

זוהי משמעות ההודעה של דובר משרד החוץ האמריקאי, ולפיה בניית 800 יחידות דיור נוספות בשטחים לא תסייע ל"תהליך השלום". הצהרה "מקורית" ומגוחכת זו נועדה לאוזניהם של כל "התמימים", שחשבו כי רק כאשר תצמחנה עוד שכונות חדשות ויתנחלו בהן עוד אלפי יהודים יוכלו סוף סוף הפלסטינים והישראלים לפתוח בצעדה משותפת אל האופק הזוהר.

ואמנם, מי שבאמת רוצים בסופה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית, ושואפים לחסל את סיכוייה לחיות אי פעם בשלום וכחברה פתוחה המכבדת את זכויות האדם, ימשיכו קודם כל לסגוד להון היהודי באמריקה: לא לקול היהודי, שמשקלו היחסי הולך וקטן, אלא לכסף היהודי המטיל את חיתתו על הפוליטיקאים והתקשורת. כדאי להם גם להיכנע לסחטנות האינטלקטואלית הגסה הגורסת כי שלילת ההתנחלויות וגזל הקרקעות הפלסטיניות שקולה לבגידה בהיסטוריה היהודית. לבסוף, כל אלה יתמכו בטענה שכל ביקורת על הלאומיות הישראלית, כולל על שנאת הזר והאחר והגזענות שלה, זהה לאנטישמיות.

זוהי המזימה החובקת עולם באמת: אלמלא נמנה עם הקושרים גם ברק אובמה הוא היה כבר מזמן זועק באוזני ראש ממשלת ישראל, כי ארצות הברית מחויבת לביטחונה של ישראל אך לא לקולוניאליזם שלה. הוא היה מוסיף שהוא, הנשיא השחור הראשון, לא ירתום את כל עוצמתה של ארצו לתמיכה במשטר האפרטהייד בשטחים. בדומה לכך, אלמלא רצתה אירופה לחסל את מדינת היהודים, היא היתה מבהירה שאנגליה וצרפת, בלגיה והולנד שבעו מהקולוניאליזם. גרמניה מצדה היתה מוסיפה שלא תרשה עוד - לא לעצמה ולא לאחרים - מצב שבו קבוצה אחת של בני אדם שולטת על קבוצה אחרת תוך כדי גזל זכויותיה. תוכלו לקבל צוללות גרעיניות גרמניות וסיוע בפיתוח טכנולוגיה להגנת קיומכם וחירותכם ככל שתצטרכו. אך אירופה החילונית לא תסבול שליטה גסה ואלימה שלכם על עם אחר בשם פולחנים אליליים ולאומיות שבטית - לעתים גזענית ממש - כי היא כבר היתה שם.

כך היו מדברים אלינו ידידי אמת, אילו היה להם האומץ להתמודד עם הסחטנות והבכיינות היהודית-הישראלית. הם היו גם אומרים בלא פחד, כי חרפה היא לשאת את שמה של השואה לשווא. הם היו מזכירים לנו כי קל יותר להתגונן מפני הגרעין האיראני מאשר מפני וירוס ההפרדה האתנית. לפיכך, מי שמסכן יותר מכל את מדינת היהודים הם אלה שיוצרים כאן בהדרגה מדינת אפרטהייד דו-לאומית. מעניין כמה מהתקנים שמכין שר החינוך גדעון סער למדענים ישראלים חוזרים הוא יצליח לאייש, אחרי שהלאומיות היהודית הדורסנית תשתלט על חיי הישראלים ויחוסל פתרון שתי המדינות - שהוא הפתרון הרציונלי והצודק היחיד.

פוליטיקאים, גם הגדולים שבהם, אינם נוטים לחשוב לטווח הרחוק. ייתכן שהתחום הפוליטי מעצם מהותו אינו מאפשר זאת: הוא עמוס בלחצים, בצורכי שעה דחופים, ובעיקר בפיתוי מתמיד להפיק רווח מיידי מכל התרחשות מזדמנת. יש הרואים בניצול של מצבים מפתיעים את החוכמה הפוליטית האולטימטיבית, ואולם לא פעם דווקא מצבים כאלה הם הפח הבלתי צפוי שמנהיגים פוליטיים נופלים בו. יש והזדמנות הנראית כמתת שמים מתבררת כעבור זמן לא רב כבור עמוק. אילו רק ידע נפוליאון להתגבר על הפיתוי שבפלישה לרוסיה, אילו רק עמדו מנהיגי הברית האנגלו-צרפתית בפני הפיתוי לדרוש את כניעתה המוחלטת והמבישה של גרמניה בתום מלחמת העולם הראשונה, ייתכן ופניה של אירופה היו אחרים כיום.

אך מדוע לפנות להיסטוריה כאשר אותו סוג של אסון מתרחש לנגד עינינו ממש? מלחמת ששת הימים היא דוגמה קלאסית למאורע שאיש בישראל לא תיכנן, לא רצה בו ולא היה מוכן לו, אך כאשר התרחש הצטייר מיד כהזדמנות של פעם במאה שנה. מחירו המוסרי והאנושי המיידי של העיוורון שולם כעבור שש שנים; על פירעון שטר החוב ההיסטורי אנחנו שוקדים עד היום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו