בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זכות הקיום שלנו

20תגובות

הערה על חוק הסופרים. רוב הציבור הישראלי לא מבין למה מצב הסופרים (ספרים, מוציאים לאור וכו') נוגע אליו. הוא שואל את עצמו: "למה שאני אקנה ספר במחיר מלא כשאני יכול לקנות ארבעה ספרים במאה? למה שאתמוך בחוק שיגרום לי להפסיד כסף?"

הציבור הישראלי לא מבין איך העלאת המחירים משרתת אותו. כשאתה אומר לו שאחרת לא יהיו ספרים בכלל, הוא אומר, "זה בסדר, נראה טלוויזיה". מבחינת רוב הציבור הישראלי ספרות היא בידור. הציבור הישראלי הוא צרכן. הוא חושב, היום יותר מתמיד, במונחים של צרכנות. אידיאלים, כמו עתיד הספרות העברית, לא מעניינים אותו. צריך לדבר אתו באינטרסים.

צריך להסביר לו שאין כמו הספרות לקידום רווחת האדם. צריך להסביר לו שבלי ספרות ייווצרו פחות רעיונות חדשים (משטר, חברה, פסיכולוגיה). לטובתו, לטובת המין שלו. צריך להסביר לו שיש לו אינטרס בשיפור מצב הסופרים והספרות. ממנו נגזר עולמו. צריך לומר לו שהספרות, כחלק ממה שנקרא תרבות, היא מה שמבדיל אותו מהקוף. כלומר, זו זכות הקיום שלו.

תודעה דתית לאומית

אחת התופעות הבולטות ביותר בסוציולוגיה של הציבור הדתי לאומי היא תופעת עלוני השבת. מדי סוף שבוע יוצאים לאור עשרות עלונים רזים יותר או פחות, שמחולקים חינם בבתי הכנסת. הביקוש להם גדול. אנשים קוראים אותם. עלוני השבת הם אולי מעצב התודעה המשמעותי ביותר בדתיות הלאומית. מי שרוצה להבין את הקבוצה הזאת שיקרא את עלוני השבת שלה. כוחם כמעצבי תודעה הופך אותם, גם, להצלחה כלכלית (פרסומות).

"מעייני הישועה" הוא מהבולטים בעלוני השבת האלה. השבוע, בעקבות נפילת "חוק ההסדרה", התפרסם בו מאמר מערכת קצר שכתב אביחי בוארון (מייסד "מעייני הישועה"). הכותרת של המאמר היתה: "להתעורר עכשיו".

הפסקה הלפני האחרונה במאמר לוכדת את התודעה המניפולטיבית, המעוותת, של הדתיות הלאומית ובמידה רבה של חלקים הולכים וגדלים של הציבור הישראלי בכלל: "אתם לא מבינים שהמאבק הוא לא רק על הבית שלנו אלא על ההתיישבות כולה?!", הוא כותב, "אתם באמת לא מבינים שהמאבק הוא על זהותה של המדינה - האם היא תמשיך להיות מדינה ציונית-יהודית או חלילה מדינה כללית סודאנית-אריתראית-ערבית ומה לא?! אתם לא מבינים שהמאבק הוא בין השמאל הקיצוני, מגובה בכסף אירופי... לבין הימין הלאומי, המנסה בכוחו הדל לשמר כאן תרבות יהודית-ישראלית גאה?!"

בוארון יוצר משוואה: גבעת האולפנה (שטח גזול) שווה התיישבות (התנחלויות) שווה שמירה על הזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולא סודאנית (וכו') שווה ניצחון על ה"שמאל הקיצוני", כלומר, על האירופים (כסף), שמנסים להחריב את התרבות היהודית-ישראלית. תרבות יהודית-ישראלית שווה התנחלויות.

ואני שואל את עצמי: האם בוארון באמת מאמין במשוואה הזאת? האם הוא באמת חושב שחיזוק האחיזה בשטחים, שתמנע כל אפשרות לחלוקת הארץ, כלומר, תוביל למתן אזרחות למיליוני פלסטינים (או לטרנספר), היא זו שתשמור על הצביון היהודי של ישראל? ולגבי השמאל ש"מגובה בכסף אירופי": חלק גדול מפעילות הימין מסובסדת על ידי כסף זר. האם הוא אינו זוכר את הדיונים בעלון השבת "שלו" על השאלה הזאת בדיוק?

את מאמר המערכת הזה קרא כמעט כל מי שביקר בבית הכנסת בשבת האחרונה. יש בו כמעט הכל: מסכנות, עוצמה, יהודיות, ישראליות, פאתוס, הקרבה, ותביעה להכרת טובה. לא מוזכר בו שום ביטוי דתי (אלוהים, הלכה, אמונה וכו'). זוהי התודעה הדתית לאומית.

התודעה הזאת הופכת את ההתנחלויות (כיבוש) למהות של מדינת ישראל ושל הדת היהודית. אין התנחלויות אין מדינה. כשזו התודעה, צריך, לפני הכל, להיות מודעים אליה. אחר כך? אלוהים גדול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו