בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציר הרמטכ"ל וציר איראן

31תגובות

באוקטובר 2009 שיגר אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט לרמטכ"ל גבי אשכנזי ולשר הביטחון אהוד ברק מסמך מרחיק לכת, אזהרה מפני תקיפה באיראן. זאת חובתו כקצין וכאזרח, התעקש אייזנקוט, ביודעו שבכך יפגע אנושות בסיכוייו להתמנות לרמטכ"ל. זה מפגש שני הצירים, ציר הרמטכ"ל וציר איראן, שעליהם מתנהל המאבק במערכת הביטחון בשלוש השנים האחרונות.

מינוי הרמטכ"ל (הנוכחי והבא) ומבצע איראן הם הלחמנייה וההמבורגר, עם בועז הרפז כקטשופ, שרק נראה לעתים כמו דם. כשתידון, בקרוב, שאלת מינוי סגנו הבא של הרמטכ"ל בני גנץ, שתקרין על מינוי יורשו של גנץ, יעמדו ברקע המאמץ לסכל את מינוי אייזנקוט שני מסמכים, שלו על איראן ושל הרפז - האחד אמיתי בעליל והשני חשוד כמזויף. כשחובר מכתב אייזנקוט נמצאו עדיין ברק ואשכנזי באותו צד לוחמני בסוגיית איראן. יחסיהם הורעו והלכו בגלל קטטת התהילה על מבצע "עופרת יצוקה" בין ברק, אשכנזי ואלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, והמחלוקת על מינוי סגנו השלישי של אשכנזי, לאחר משה קפלינסקי, שפרש ב-2007, ודן הראל, שתקופתו בתפקיד ביזבזה התמחות של רמטכ"ל-בכוח. לקראת פרישת הראל רצה ברק בגלנט, ואשכנזי - באייזנקוט. ברק רמז שתמיכתו בגלנט לסגנות אינה אומרת בהכרח שיתמוך בו גם לרמטכ"ל. להיפך, אילו היה על ברק להכריע כבר אז, דומה שנטייתו היתה לאייזנקוט, לשעבר מזכירו הצבאי.

לקראת שעת ההחלטה, שעמדה להגיע ב-2010 - בסתיו (לדעת אשכנזי), בקיץ (לדעת אייזנקוט) או באביב (לדעת ברק) - רצה ברק לשמר בצה"ל את כל שלושת המועמדים, אייזנקוט, גלנט וגנץ, ותיק האלופים והנספח בוושינגטון. הוא חשש שמינוי אייזנקוט לסגן הרמטכ"ל יסמן אותו בוודאות כרמטכ"ל ה-20 ויביא לפרישה מיידית של גלנט וגנץ, בעוד שכפיית מינויו של גלנט תביא להתפטרות מחאה של אשכנזי. לכן הסכים ברק לפשרת מינויו של גנץ לסגן והודיע, לטובת גלנט ואייזנקוט, שמילוי תפקיד סגן הרמטכ"ל לא יהיה תנאי למינוי לרמטכ"ל; אך הוא שגה כשלא אילץ את גלנט לעבור מפיקוד הדרום, ולהתנסות כשני מתחריו בתפקיד נוסף של אלוף, כגון ראש אגף המבצעים או מפקד זרוע היבשה.

כשגלנט החל לנהוג כאילו מובטחת לו תמיכת ברק, אם משום ששמע זאת מפי הגבורה ואם כבלוף שנועד ליצור רושם, ולדחוף את יריביו להשלמה כנועה עם תוצאה מוסכמת של משחק מכור, התחושה במטכ"ל היתה שגלנט יודע מה הוא אומר. ברק לא נזקק לחקור אותו לדעתו על איראן. הוא ראה בו מפקד התקפי סוחף, שהגייסות יילכו אחריו למלחמה שישיג להם ברק, מה גם שאייזנקוט, המתנגד לאיראן, אמר על עצמו ששלושת סגניו של אשכנזי קודמים לו בתור לרמטכ"ל (אם כי אינו נופל מגלנט). טענת ברק, שהצטנעות אייזנקוט וחסימת גלנט, בגלל כשליו האישיים, היתה כופה שנה חמישית לאשכנזי, מוכיחה שגנץ, אבי מזרחי וגדי שמני, לא הובאו באמת בחשבון ההתמודדות.

על רקע אווירה עכורה זו התנהלה פרשת הרפז, שחלקו של אייזנקוט בה היה שולי, בהעברת המסמך לפרסום. ברק מביים זעזוע מהרפז, שמעולם לא הורשע. לו - ולגנץ - לא מפריע שעבריין בעל רישום פלילי, יצחק מרדכי, מוזמן להרביץ תורה במפקדי צה"ל. גנץ ימליץ על אייזנקוט כסגנו וכיורשו. אם ברק יסרב, כנקמת הרפז וכדי שלא למנות מתנגד מוצהר לתקיפה באיראן, יתחדשו קרבות השר נגד הרמטכ"ל, עם גנץ בתפקיד אשכנזי; והפעם צפוי שהאלוף בדימוס יעקב (מנדי) אור, שבדק את פרשת הרפז מטעם מבקר המדינה, יפר שתיקה פומבית ויתייצב נגד העוול שבפסילת אייזנקוט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו