בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנכבה של 67'

22תגובות

מלחמת ששת הימים, שבימים אלה מציינים 45 שנים לפריצתה, שינתה את פני האזור והשפיעה בצורה חסרת תקדים על יחסי הכוחות במזרח התיכון. היא שיצרה למעשה, או לפחות גיבשה מהותית, את הזהות הלאומית הפלסטינית, אך גם החריפה את בעיית הפליטים. מלחמה זו הוציאה את ירדן מן המשוואה והביאה, לראשונה, להכרה ערבית בפתרון שתי המדינות, שהיה על השולחן מאז שנות ה-30, אך שב ונדחה בידי הערבים.

זו המלחמה ששינתה את המעמד הקיומי של ישראל ואת תדמיתה מזאת של דוד המתגונן מפני גולית הפלשתי לזאת של מעצמה צבאית, היישות החזקה במזרח התיכון. בגין מלחמה זו נשארו מדינות ערב שבויות בידי חבורה של רודנים דיקטטורים, שניצלו (ובמקומות רבים עדיין מנצלים) את הסכסוך להמשך שלטונם, מתוך התעלמות מצורכי מיליוני בני אדם הנתונים לחסדם.

הכינוי "נכבה" (אסון) תיאר את כישלון מדינות ערב למנוע את קיומה של המדינה ב-1948, אבל ניתן להבין במידה מסוימת את ההיגיון הערבי שמאחורי ניסיון זה. לא כך ביחס למה שאני מכנה הנכבה השנייה, הקשה לאין ערוך מקודמתה - היא האסון שנחת עליהם במלחמת ששת הימים.

מלחמה זו לא היתה טובה לערבים, כפי שכתב עודה בשאראת ("יוני 67' היה טוב לערבים", "הארץ", 11.6), רחוק מזה. אך אם בצד הערבי מבקשים לבכות על גורל ערביי ישראל, יתכבדו ויכו על חטא האיוולת שבמלחמה זו. היום, כשאנו חוזים בדרך הצינית והאופורטוניסטית שבה רוסיה וסין מכלכלות את מדיניותן כלפי סוריה, ראוי לציין, כי מלחמת 67' היתה, בין היתר, תוצאה של מניפולציה מצד ברית המועצות.

אין זה סוד, כי הקרמלין השתמש בדימוי שהנשיא המצרי גמאל עבד אל-נאצר יצר לעצמו כדי לדחוף אותו לפעול נגד ישראל. בסרט הדוקומנטרי The Fifty Years War מובאות עדויות ישירות לכך; של שר הביטחון המצרי, מנהיגי ברית המועצות, המלך חוסיין ועוד.

אך האחריות מוטלת בסופו של דבר על המנהיגים הערבים, במיוחד של מצרים. ידוע כיום מעל לכל ספק, שגם נאצר וגם חאפז אל-אסד לא היו מעוניינים בפריצת המלחמה. הם ידעו, שמבחינה צבאית הם אינם מוכנים. הם ידעו, שיכולתם לחסל את מדינת ישראל היא מזערית. ובכל זאת נגררו למלחמה. הם ידעו, שישראל לא ריכזה כוחות בצפון, כפי ששבו וטענו הרוסים. אבל הם נשבו בתפקיד שהוטל עליהם ושיחקו את המשחק שיועד להם.

ומה היה השיקול של ברית המועצות? פגיעה בארצות הברית וערעור מעמדה במזרח התיכון בעוד היא נאבקת בווייטנאם. האינטרס של העם הערבי, לא כל שכן האינטרס הפלסטיני, לא עלה בדעתם ולו לרגע.

נאצר שיחק בטרגדיה מודרנית זו את תפקיד המנהיג, אשר בגין חטא ההיבריס מביא במו ידיו אסון על עצמו ועל עמו. הוא הדין בטעות הגורלית של המלך חוסיין. המלך חוסיין עצמו הודה בטעותו המרה והסביר, שהוזהר על ידי ישראל שלא להתערב, אך נגרר אחרי הרטוריקה של נאצר ופתח בירי על ירושלים.

הניצחון הגדול במלחמה זו, על כל החיובי שבו, הביא לצד הישראלי קשיים ואתגרים לא מעטים; אבל מבחינת הצד הערבי היו למלחמת סרק זו תוצאות הרות אסון במיוחד. אפשר למנות אחת לאחת את התביעות הפלסטיניות הנוכחיות, שהחשובה בהן היא חלוקת ירושלים, ולראות, כיצד לפני המלחמה הן היו במידה רבה מובטחות או ניתנות להשגה. כעת קשה לראות איך הן יתממשו.

פרופ' ברזילי הוא מרצה למחשבה מדינית ולימודי ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו