הטעות של המבקר

יגיל לוי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יגיל לוי

יש מכנה משותף בין דו"חות הביקורת וועדות החקירה, שדנו בכישלונות צבאיים - החל מדו"ח ועדת כהן על אירועי סברה ושתילה ועד לדו"ח מבקר המדינה על המשט הטורקי. כולם מתעלמים מההיגיון המדיני הבעייתי שהביא לפעולה הצבאית הכושלת ומתמקדים בכשל הביצועי. עקב כך, הם גם קוראים להעמיק את מעורבות הדרג המדיני באישור פעולות מבצעיות. דו"ח מבקר המדינה על המשט עולה בעניין זה על קודמיו.

אין המחשה ציורית יותר לכך מתיאור הדיון שנערך בשביעייה ימים ספורים לפני המשט, דרך הפרספקטיבה של המבקר: הרמטכ"ל הציג את היכולת של הצבא לבצע את ההשתלטות, אף שאמר כי לדעתו יופעל כוח נגד החיילים. השר דן מרידור שאל "יש לך מספיק אנשים?" ואם לא די בכך, השר בני בגין שאל "מה האפשרות שלהם... לחסום את הדרך לגשר?" בשלב הזה מותח המבקר ביקורת על ראש הממשלה ושר הביטחון, על שמנעו את הפיכת הדיון למבצעי, וקובע כי "ראוי היה לו הדרג המדיני... היו בוחנים בדיון מתוכנן ובאופן סדור את הפעולה הצבאית, יעדיה והדרכים למימושה".

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

בעוד שמצד אחד המבקר מקבל כנקודת מוצא את ההנחה, שהמדינאים נהגו נכון כשהחליטו לפעול לעצירת המשט בדרך צבאית אם המהלך הדיפלומטי ייכשל - מצד שני אין הוא מעלה את השאלה האם עמדו לפני הדרג המדיני חלופות מדיניות. למשל, האפשרות להניח לספינות להגיע לעזה ובכך להוציא את העוקץ מהמשט, כפי שהציע מזכיר הממשלה. חלופה זו מוזכרת בדו"ח כלאחר יד והמבקר אינו בוחן אותה, ואף לא את הדיון עליה.

המבקר לא בוחן גם את החלופה היותר מהותית - ביטול המגבלות על העברת סחורה לרצועת עזה, צעד שהיה מייתר את המשט או מחליש את התהודה הבינלאומית שלו, ושהממשלה נאלצה לבצעו אחרי הכישלון המדיני-הצבאי. תחת זאת מבקש המבקר להטביע את הדרג המדיני עוד יותר באישור מפורט של פעולות צבאיות, עד כדי עיסוק בדרכי הפעולה.

לכאורה, ועדות חקירה ומבקר המדינה אינם מוסמכים לבדוק מדיניות, אלא רק את מידת השמירה על נוהלי העבודה והחוקים, וזאת בהתאם לשכל הישר ולמידת הסבירות. אלא שמי שמעודד עריכת בדיקות מעין אלה, מעודד בהכרח גם את הסטת הדיון הציבורי מעיסוק במדיניות לעיסוק בפרטי הפרטים של אופן הביצוע. כך הגישה הזאת מעודדת בעקביות, מאז שנות ה-80, את ראשי הממשלה ואת שרי הביטחון להעמיק את עיסוקם בתחומי הביצוע - בשל החשש מהבדיקות הצפויות - ולעסוק עוד פחות בבחינת החלופות למדיניות הצבאית.

יהיו מי שיאמרו שאולי זו גישה נכונה לנוכח כישלונות כמו אלה של המשט. זו טעות. ככל שהיה כאן גם כישלון צבאי ולא רק מדיני, הוא נופל בעיקרו על הצבא שכשל במימוש ההנחיה המדינית לעצור את המשט תוך הימנעות "ככל שהדבר ניתן מפגיעות בנפש בנוסעי המשט". הצבא צריך להידרש למימוש אחריותו ולא להעבירה לדרג המדיני.

זאת ועוד, ככל שמצפים מהפוליטיקאים לרדת לעומק התנהלותו המבצעית של הצבא, כך גם מתחזקת התפישה המופרכת, שלפיה צריך לאייש את הדרג המדיני בבעלי רקע צבאי ולא ב"אזרחים". התוצאה היא החלשה נוספת של הפיקוח האזרחי המהותי על הצבא. מי משעודד ועדות חקירה וביקורות - ראוי לו לזכור זאת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ