בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלה ואלה עניי עירנו

12תגובות

בשיח הציבורי על המהגרים האפריקאים נשמע שוב ושוב הביטוי "עניי עירך קודמים". אלה טוענים "האפריקאים הם עניי עירי", ואלה "תושבי השכונות הם עניי עירי". למרבה הצער, רוב האנשים שמשתמשים בביטוי הזה מפספסים את כוונתו.

ל"עניי עירך קודמים" יש שתי משמעויות. ראשית, הציווי התלמודי הוא דרך יעילה לוודא שכל העניים יקבלו עזרה: כל אדם יתמקד במתן סיוע למי שבסביבתו, וכך אפשר לכסות את כל האזורים. לפי המשמעות הזאת, ברור שהאפריקאים הם עניי עירי, שהרי בשביל לכסות את כל האזורים הגיאוגרפיים - יש לסייע לעניים שנמצאים בעירי, ולא רק לאותם עניים שנולדו בעירי. זאת ועוד, אם מתמקדים בצורך לכסות את כל האזורים, הרי שהציווי כולל גם מתן עזרה לעניים רחוקים ממני, אם אין מי שיעזור להם בסביבתם (כלומר, גם אם הם מורחקים לעיר אוהלים נידחת).

עם זאת, תכלית הציווי התלמודי אינה רק ביעילות; הוא נוגע במשהו עמוק יותר: הדחף האנושי להושיט עזרה לעניי עיר אחרת לפני עניי עירי. הסיבה לדחף היא שעניי עירנו, או ארצנו, תמיד נראים לנו ראויים פחות. אנחנו מכירים אותם (כך נדמה לנו לפחות), ולכן אנחנו דנים אותם לכף חובה ביתר קלות ומחליטים שהם אינם באמת עניים. עניי ארץ אחרת נראים לנו נקיים, טהורים, מסכנים. קל להגיד לעניי ארצנו "לכו לעבוד" (או "לכו ללמוד"), ולהניח כי עניי ארץ אחרת אינם אשמים במצבם. במשמעות הזאת, הציווי בא להזכיר לנו כי תושבי שכונות העוני הוותיקים גם הם "עניי עירך", ועלינו לדאוג גם למצוקותיהם.

אלה שקוראים למנוע עזרה מהאפריקאים פוגעים במשמעות הראשונה של הביטוי, לפיה עלי לעזור לכל מי שנמצא בעירי. לא פחות מכך פוגעים במשמעות הביטוי אלה המתלוננים על הגזענות של חלק מתושבי דרום העיר, ומרשים לעצמם, אגב כך, להתעלם ממצוקתם: אנו מצווים להסתכל בעיניהם על עניי עירנו, על כל חסרונותיהם ויתרונותיהם, ולעזור להם.

קל לצבוע את כל הטענות של תושבי דרום העיר בצבעים של גזענות ואלימות, וכך לאטום את האוזניים ואת הלב לדבריהם. אך לבד מגזענות, לא קשה למצוא סיבות נוספות לפחד של תושבי השכונה: הם מפחדים ששוב יידחקו לתחתית הרשימה. הם מפחדים מאיבוד מקומות העבודה שלהם, מירידת ערך הבתים, מעליית מחירי השכירות. הם מפחדים שסיוע לאפריקאים יבוא על חשבונם. הם מפחדים לאבד את הדבר היחיד שיש להם - הקהילה. ולמה שלא יפחדו? הרי ניסיון החיים שלהם לימד אותם שאין להם למה לצפות לבד מהזנחה. שאם שכר הדירה שלהם יעלה מעבר ליכולותיהם - הם ייאלצו לעזוב את דירתם. שהמעסיקים לא ישמרו על גובה שכרם כשיש מי שמוכן לעבוד בפחות. שהגב היחיד שיש להם בעולם הוא הקהילה.

מלבד הדרישות שיש להפנות לממשלה, הציווי התלמודי מפנה אלינו דרישות: להקשיב לכולם - לסיפורם של האפריקאים וגם לטענותיהם של תושבי השכונה; לסייע לכולם - לתרום כסף, אוכל או זמן לאפריקאים, אבל גם לפרויקטים שרלוונטיים לתושבים הוותיקים של השכונה. אלה עניי עירי וגם אלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו