בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהגזענות היא חלק מהפוליטיקה

תגובות

כותרת עצומה באינטרנט, "כולנו שומרונים טובים - עוצרים את גירוש הסודאנים והאריתריאים", היתה אולי אירונית: השומרונים היו מושא האיבה העתיק של הדת היהודית. ואולם, סביר יותר להניח שהכותרת היא תרגום תמים משפה מערבית. מיתוס "השומרוני הטוב" הוא נוצרי, אפילו אנטי-יהודי. אם כך הדבר, יש בפליטת המקלדת הזאת הסגרה של ממד מעמיק בקהילת זכויות האדם הישראלית: הדיאלוג שלה, לא רק התקציבים, הוא עם המרכזים במערב. כאן מצוי גם שורש החולשה של ההתנגדות. לא רק הוויתור מראש על יהודים דתיים, היודעים, נניח, את מקור המושג "השומרוני הטוב", אלא אי היכולת לאתר את מנגנון הגזענות הישראלי, הדורש התנגדות פוליטית ולא רק "שומרונים טובים", שחוזרים מברלין או מלונדון ולשם הם שבים כדי לטעון את מצברי המצפון שלהם.

נכון, הימין מסית נגד מהגרים אפריקאים, ועושה שימוש בסגנון הניאו-פשיסטי מאירופה המערבית. נכון גם שחלק גדול מהמסיתים ומהמוסתים לא היו עוברים את ביקורת הגבולות באירופה בלי השפלה כלשהי. כל מי שניצב בתורים בנמלי תעופה במערב מכיר את ההיטפלות לכהי עור. ישראלים לא אוהבים לדבר על מה שעברו, חלקם, בנמלי תעופה כ"שחורים". הגזענות המערבית מבדילה קודם כל בין צבע לצבע וכזאת היתה תמיד. ואולם, בלהט הדיון על אכזריותם המזוויעה של המגרשים, נשכחת העובדה שישראל היא מדינה גזענית על פי חוקתה וחוקיה, ועל בסיס הגזענות הזאת חברו יחד בנימין נתניהו ומיכאל בן ארי ואלי ישי ואופיר אקוניס, בדברם על "הסכנה למדינה היהודית".

חוקי האזרחות של ישראל - אלה השוללים כניסה ואלה המאפשרים התאזרחות מהירה - נשענו תמיד על הבחנה בין יהודי למי שאינו יהודי. אי אפשר לעשות את ההבחנה הזאת בלי הדת. זה תפקידה העיקרי של הרבנות: לשמש גדר הפרדה בין יהודים ללא-יהודים. בתוך ההקשר הזה, בעיקר "חוק השבות", ניטשו הוויכוחים על "מיהו יהודי". המתעמתים לא קראו אף פעם תיגר על חוק השבות הגזעני. מי שינבור בארכיוני העיתונים יוכל לגלות, כי גם "פוסט ציונים" מכובדים - למעלה מעשור אחרי שהשיח על הציונות-כגזענות קיבל גיבוי בהחלטת או"ם - טרחו להגן על חוק השבות בקרב האינטליגנציה. הנימוק היה צבוע ביותר, יש לומר: חוק השבות הוא "אפליה מתקנת".

ואולם, מחוקי האזרחות והתקציב עולה התמונה האמיתית של הגזענות הישראלית. גירוש המהגרים האפריקאים, אכזרי ולא מוסרי ככל שיהיה, הוא "רק" פצע מוגלתי, ומתחתיו זורם רעל יום-יומי, מנגנון ולשון המאפשרים את הגירוש והופכים אותו במהירות לנורמלי. גזענות המדינה הישראלית איננה גזענות מערבית טיפוסית, כלומר איבה לכהי עור או טיפוח פחד מפניהם. הגזענות הישראלית - ונשקה המפורסם: סטטיסטיקה דמוגרפית - היא יחידה במינה במערב הדמוקרטי. היא מגוננת על לאומיות אתנית, ומניחה שריבוי טבעי ערבי הוא "סרטן בגוף האומה", שהשכלה לילדי הערבים מסוכנת, ולכן לחינוכם הם מקבלים הרבה פחות משמקבלים ילדי היהודים, מפלה את הערבים גם במה שנוגע למכסות המים לחקלאות, מניחה שתמותת תינוקות במגזר הערבי גבוהה מזו של התינוקות היהודים, משום ש"הם מפגרים" וה"פיגור" שלהם לא נסגר במשך 64 שנים, כי "ככה זה"; הגזענות הישראלית היא חלק מהפוליטיקה היום-יומית של כל גופי המדינה: מע"צ, רשויות המים, רשויות הרווחה, החינוך, האקדמיה, הבריאות (ראיתם בית חולים ציבורי בעיר ערבית?) וכן הלאה. טוב יעשו המזועזעים מהגירוש הברברי של האפריקאים, אם יעיינו לשעה אחת בסטטיסטיקות על חיי המיעוט הערבי בישראל ויפנו לפוליטיקה, לא רק לצדקה.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו