בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגע לפני

35תגובות

תל אביב וחופיה שבים ונבחרים במשאלים בינלאומיים כמקום מענג מהמעלה הראשונה. מפתה לכן להתערסל ולראות במלחמת הרס קרובה הזיה של קיץ. אך ההדחקה לא תועיל. יש סבירות גבוהה לכך, שלפני הבחירות בארצות הברית, לפני החורף, יתקדרו שמי התכלת. ישראל עומדת רגע לפני פתיחת מלחמה קשה מול איראן ובעלי בריתה. זו עובדה.

למניעת האסון שבמלחמה לא יועיל הניתוח המקצועי המקובל, שגם משה יעלון הזכירו בראיון לארי שביט ("הארץ", 15.6) - שתקיפה ישראלית תעכב את איראן בשנה-שנתיים לכל היותר; גם התנגדות הרוב המוחלט בצמרת הצבאית הישראלית - המכהנת וגם דורות לאחור - למלחמה בקיץ וסתיו אלה לא תמנע אותה; ואין די באופן ההתנגדות הנוכחי של ברק אובמה למלחמה ישראלית.

שלושה יכולים למנוע אסון אזורי. הראשון, מיט רומני. בנימין נתניהו פועל כאישיות מהשוליים הימניים של הפוליטיקה האמריקאית. משם נראה אובמה בעיניו כלא פטריוט וכעוין לישראל. מועד המלחמה נבחר בהנחה שאובמה ינצח בבחירות. לפי נתניהו, הרגע היחיד שבו לא יוכל להפריע לישראל - וכשתחל המלחמה, ייאנס פוליטית להצטרף עם הצבא היחיד שבכוחו לעצור את הפרויקט האיראני - הוא רגע לפני הבחירות. אך באמריקה מסתמן מהפך. אם תימשך המגמה, סביר להניח שרומני ינצח. מגמה זו מחייבת את נתניהו לחשיבה מחודשת על העיתוי; ורומני - אם אינו רוצה לקבל את אמריקה שנשאבה למלחמה ישראלית - יחסיו עם נתניהו מאפשרים לו לעכבה.

השני שבכוחו לעצור את המלחמה הוא אובמה. "ההנהגה מאחור" שלו לא יהיה בה די לעצירתה. לאובמה שתי אפשרויות לעצירה. האחת: הסכם לא מושלם עם איראן. השנייה: נחיתה בישראל והבטחה - מגובה בסנקציות קשות - שבכוונתו באמת לעצור את הגרעין האיראני. הבטחה, שאם תהיה אמינה, תאפשר לו לעצור מלחמה ישראלית עתה.

האדם השלישי הוא אהוד ברק. לא, זו אינה טעות. ברק הוא המנהיג הקוונטי הראשון. החלקיקים התת-אטומיים עוברים ממקום למקום בלי לעבור באמצע. הם נמצאים בשני מקומות בו בזמן. הקוונטיות היא סוד כוחו המבצעי של ברק. היא גם סוד חולשתו כמנהיג.

ברק מאוהב בעץ האפשרויות. ברצון ליצור לעצמו מגוון אפשרויות מנצחות, כשהבחירה מי מהן תתממש בפועל - ומי רק היתה הטעיה - תהיה ברגע האחרון. לכן בא ברק לקמפ-דייוויד מתוך מחשבה, שאם יהיה הסכם, טוב; ואם לא, ודאי שטוב, נאשים את "הערבים".

לדרך זו מעלות מבצעיות תחבולניות, אך היא אסון מנהיגותי. הציבור מאמין רק באישים שהוא יודע היכן לבם. רק בבעלי יעד ברור, הסוטים ממנו רק כשאין ברירה. זה כוחו של נתניהו, הנאמן ל"בייס" הימני-הדתי שלו. זה סוד הכשל של ברק. לכן מול הציבור שזעק לו "רק לא ש"ס" ולמרות רוב חילוני לקואליציה אטם אוזניו להבטחותיו לבוחריו, וריסק את עצמו בקפיצה לפוזיציית ש"ס וועדת טל.

ברק נושא עמו תמיד שתי אסטרטגיות במקביל. וכך שנים לא תמך בתקיפת איראן והאמין ביכולת לייצר מאזן אימה. ברק גרס תמיד, שתנאי לכל פעולה הוא לגיטימציה אמריקאית ומערבית אמיתית ולכידות פנימית. להבדיל מנתניהו, שמלחמת איראן היא תוכניתו היחידה, לברק המלחמה היא מראש איום שמטרתו הפעלת אחרים. עתה בא זמנו למנוע את מימוש האיום, עד שיוזמת שלום ישראלית אמיתית תאפשר לגיטימציה מערבית לפעולה. הפוליטיקה האמריקאית המסתמנת תייצר דווקא אחרי בחירות לגיטימציה מערבית וישראלית הכרחית. זו שתאפשר קמפיין מתמשך ומנצח.

והציבור הישראלי, המשמש כאן כחתולו של שרדינגר? אלה שלא יוזמנו למקלט האטומי שמתחת להר המנוחות זקוקים - מלבד דאגה לעצמם - לתביעה כפולה. מברק ומהנהגתם: לא לפתוח במלחמה בלא קונסנסוס פנימי וחיצוני ולפני יוזמה מדינית שתאפשר זאת. ומהמערב, שיבין שאיראן אינה בעיה רק של נתניהו הקיצוני. מי במערב שאינו רוצה מלחמה אפוקליפטית אזורית מוכרח לפעול אסרטיבית עתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו