בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על האפשרות לגלות רביעית

9תגובות

בשנת 1976 פירסם ריצ'רד דוקינס את ספרו "הגן האנוכי" (תרגום: עמנואל לוטם, הוצאת דביר), בו טבע מונח חדש: "ממטיקה". לשיטתו, בצד המאפיינים הגנטיים שעוברים מהורים לצאצאיהם, מתקיימת גם העברה ממטית (מלשון Memory, זיכרון) מדור לדור של זיכרונות המוטבעים בנו, הכוללים אמונות, התניות התנהגותיות וקודים מוסריים.

כמו כל רעיון מהפכני, ספג רעיון הממטיקה שלל גינויים בקהילה המדעית, אך מי שעיניו בראשו יסכים שהוא מספק תשובה למה שקשה להסביר בדרך אחרת: כיצד למשל, יודעים דגי הסלמון לשוב ממעמקי האוקיינוסים, כשהם גומאים אלפי קילומטרים, ולחתור נגד הזרם במעלה נחלים בקנדה, אל מקום הולדתם כדי להתרבות ולהמשיך את מינם?

הדוגמה הקרובה לענייננו, היא כמיהתם של היהודים בכל הדורות, לשוב לארץ ישראל. כמיהה זו לא היתה מוחלטת. תמיד התקיים איזון שברירי בין הנוהים לארץ ישראל לבין הבוחרים לשבת בגולה אך אין תקופה בהיסטוריה היהודית שכמיהה זו נעלמה.

גם כשהיו ליהודים אלטרנטיבות טריטוריאליות (בארצות הברית ובדרום אמריקה) ואפשרויות אחרות (אסימילציה תרבותית ודתית), נותרה בהם הכמיהה לציון שעברה מדור לדור, כנראה על ידי אותם "ממים" מסתוריים, וחצתה גלויות וקהילות, רחוקות גיאוגרפית ותרבותית אלה מאלה.

מי שמכיר את ההיסטוריה היהודית מבין שאין מדובר בציווי דתי גרידא. עלייתם של אנשי ביל"ו לישראל לא היתה ממניעים דתיים. בזמנו תקפו היהודים האורתודוקסים את הביל"ויים על שהשמיטו את סוף הפסוק בספר ישעיהו (פרק ב', 5) שממנו נגזר שמם: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'". רוב משתתפי הקונגרסים הציוניים לא היו שומרי מצוות, גם לא מייסדי תל אביב.

מוזר, אך דווקא באורתודוקסיה הדתית באה לידי ביטוי קיצוני המחלוקת בין היהודים הרואים בשיבת ציון את חזות הכל לבין הרואים בפיזור היהודים בין אומות העולם דרך חיים עד בוא המשיח. מחלוקת זו באה לביטוי מזוקק בשתי אסכולות תיאולוגיות מנוגדות: האחת, תומצתה על ידי הרב אברהם הכהן קוק, שראה בשיבת העם היהודי לציון את הגשמתו של חזון "ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, 16) כחלק מתהליך הגאולה שיגיע לשיאו עם בוא המשיח ובניין בית המקדש.

השנייה, שביטא הרב יואל טייטלבאום מסאטמר, שראה בהקמת מדינת ישראל סכנה נוראה לעם היהודי ועבירה על ההלכה. בין השאר הסתמך הרבי מסאטמר על האמור במסכת כתובות שבתלמוד הבבלי, בדבר שלוש שבועות שהשביע הקב"ה את בני ישראל כשיצאו לגלות: אל להם לעלות בחומה (כלומר כגוף אחד), אל להם להתמרד באומות העולם ואל להם לדחוק את הקץ.

לכאורה, אין דרך ליישב בין שתי הגישות, והתומכים באחת חשו בוז ותיעוב עזים כלפי תומכי האחרת. אולם פרספקטיבה על תולדות העם היהודי מגלה אפשרות לסינתזה בין שתי האידיאולוגיות.

שלושה מחזורי ניתוק וחזרה לארץ עבר העם היהודי: גלות מצרים, גלות בית ראשון והארוכה ביותר, גלות בית שני שנמשכה עד להקמתה של מדינת ישראל. באף לא אחת מהן לא ניתק לחלוטין הקשר בין העם לארץ, אך מרכזי הכובד של קיומו הרוחני והגשמי עברו למחוזות מרוחקים: למצרים, לארצות הסהר הפורה, לאירופה ואגן הים התיכון וגם לעולם החדש - יבשת אמריקה.

אין לתאר את קיומו של העם היהודי במהלך ההיסטוריה ללא המחזוריות של ניתוק ושיבה. בכל אחת מהתקופות הקצרות יחסית שבהן היה מרכז העם היהודי בארץ ישראל, התחזק העם מבחינה דמוגרפית והתגבשה מחדש זהותו התרבותית ותודעתו ההיסטורית. הוכחה לכך היא, שרוב הזיכרונות ההיסטוריים הקולקטיביים של העם היהודי קשורים לארץ ישראל ורק מיעוטם לגולה. זיכרונות אלה, בין השאר, איפשרו ליהודים בגולה להמשיך ולהתקיים כעם נפרד מבלי להיטמע בין האומות. מאידך, פיזורו הגיאוגרפי בשנות הניתוק מהארץ שמר על העם היהודי מהכחדה פיסית ותרבותית בתקופות קשות, וכאלו לא חסרו בתולדותיו המיוסרות של עמנו.

הנוסחה המוצעת כאן כדי ליישב במידת מה את המחלוקת בין שתי האסכולות היא, שאין זה כה חשוב אם שיבת ציון הנוכחית תתקיים לנצח או לפרק זמן מוגבל בלבד. לאחר הטראומה הנוראה, פיסית ונפשית, שעבר לפני כ-70 שנה, העם היהודי היה זקוק לפסק זמן ולמגע הבלתי אמצעי עם ארץ הולדתו, כדי להירפא, להתחזק ולהתחדש. גם אם תהיה חזרה זו לארץ ישראל לזמן מוגבל, דיינו. ואז, אם מכורח הנסיבות ההיסטוריות העם היהודי יצטרך לצאת שוב לגולה, יהיה זה לאחר ששאב כוחות - גשמיים, תרבותיים ורוחניים - משהותו בכור המצרף הקרוי מדינת ישראל.

הכותב הוא מהנדס ואספן ספרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו