בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו, אל תמתין

57תגובות

עיסוק מתמשך בשטחי הגדה המערבית ובסוגיה הפלסטינית יכול ללמד שהסכם שלום אמיתי לא יושג בינינו לבין שכנינו, לא מחר ולא בשבוע הבא. ביוני 1967, עוד לפני שעלו סוגיות הליבה של ההתנחלויות, מזרח ירושלים והסדרי הגבול, הכריז אנואר נוסייבה, נכבד פלסטיני שנודע בכנותו, שלעולם לא ייכון שלום אמת בין ישראל לערבים. כשנשאל נוסייבה מה כן יכול לעבוד, השיב: שלום רגיל. כלומר, הסדר שלום שאינו כרוך בהסכמה רשמית על פשרה טריטוריאלית בין התנועה הציונית לתנועה הלאומית הערבית.

מאז חלפו 45 שנים והנה, בשנים האחרונות לכודים ערביי הגדה המערבית בין אותו איסור מפורש על פשרה היסטורית, לבין הרצון למסד את מעמדם ולשפר את איכות חייהם.

יש סימנים לשינוי המתחולל בצד הפלסטיני, המחייב תגובה ישראלית ראויה. ראשית, זה כשלוש שנים שאין כמעט מחאה בגדה המערבית. תושבי הגדה, בעיקר הצעירים, מביטים אל רצועת עזה, לוב, מצרים וסוריה וחוזים בהתפרקותה של האומה הערבית, על מעשיה ומחדליה האיומים. הם מביטים שוב על השכנה ממערב ושואלים את עצמם: למי היינו רוצים לדמות?

שנית, מצב הכלכלה הפלסטינית בגדה טוב מהמצב ברצועה וברוב מדינות ערב, במיוחד אלו שחוו את "האביב הערבי". מאות פרויקטים של בנייה, מסחר ותשתית תעשייתית, בהם מתפארת הרשות הפלסטינית, מצביעים על רצון לשדרג את מצבם של תושבי ג'נין, שכם ורמאללה.

ושלישית, בשני הצדדים משבחים את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לפלסטינים, שמעולם לא היה טוב יותר. יש התפכחות, שבים ומדגישים תושבים בגדה, ומציינים את המוני הישראלים השבים לפקוד את ערי הגדה בשבתות, ואת שיתוף הפעולה בין גופים שונים בשני הצדדים.

אמת, כדאי לזכור שלא מדובר כאן בסיפור אהבה אלא במפגש אינטרסים, אבל מה כל זה אומר? אינני יודע מה מייעצים מומחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך כמי שמלווה את השטחים מאז תחילת שנות ה-80, אני סבור כי שילוב נסיבות כזה, שלא זכור כמותו, מחייב גישה שונה, שצריכה להתבטא בהצעה ישראלית למחמוד עבאס (אבו מאזן).

נתניהו חייב למנף את הנסיבות הקיימות וליזום הצעה שתתבסס על נוסחת ברק-ערפאת מקמפ דייוויד שנת 2000, שאומצה גם על ידי אולמרט-אבו מאזן, ולהציע לפלסטינים הסכם שלום רב שנים. בל נשלה עצמנו: מדובר בהסכם אינטרסנטי, שיהיה דומה יותר להסכם גירושים מאשר לברית נישואים, הסכם שימסד את הפרידה בכבוד.

ההיסטוריה של יחסינו עם הפלסטינים מלמדת כי מנהיגינו לוקים בקוצר ראייה: הם תמיד המתינו בתקווה ל"משהו יותר טוב", ובדרך כלל קיבלו משהו גרוע יותר.

נתניהו, אל תמתין. נצל את הנסיבות להסדרת יחסינו עם ערביי הגדה המערבית ולו לטווח של 15-20 שנה, עם אופציה להארכה. כי כנראה לא תהיה לך הזדמנות דומה בקרוב.

ד"ר אלעד (אל"מ במיל') מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי. בעבר שירת בשטחים בתפקידים בכירים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו