בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המל"ל ותורת ההחלטות

18תגובות

יש החלטות המתקבלות באופן אינטואיטיבי, ויש המתקבלות לאחר בחינה ממושכת וזהירה. יש המתקבלות בידי אדם אחד, ויש המתקבלות לאחר היוועצות עם אחרים. יש החלטות שהן הימור פרוע, ואחרות הן סיכון מחושב.

ההחלטות הטובות, הרעות ו"הסבירות" משתייכות כולן לקטגוריות הללו. בסופו של דבר הן נבחנות על פי מבחן התוצאה. התוצאה הסופית של ההחלטה קובעת אם יידרש אחריה חשבון נפש ואולי אפילו ועדת חקירה, או ראויים המחליטים לטפיחה על השכם. לפעמים התוצאות המלאות של ההחלטה מתבררות רק בחלוף זמן, ורק אז אפשר להעריך אם ההחלטה היתה טובה, רעה, או "סבירה".

אין תימה, שארצות הברית היא שקבעה תקדים (ב-1947) והקימה מועצה לביטחון לאומי, שתפקידה לדון ולקבל החלטות הקשורות לביטחון הלאומי ולמדיניות החוץ. בארה"ב שולט מוסר עבודה פרוטסטנטי: מכינים שיעורים לפני קבלת החלטה. כלומר, מביאים בחשבון את כל דרכי הפעולה האפשריות ובוחנים את התוצאות בטרם החלטה. המועצה, שבראשה הנשיא, ומאיישים אותה מומחים במקצועות הרלוונטיים, היא הפורום שבו דנים בסוגיות הביטחון הלאומי ובמדיניות החוץ, ושם גם מתקבלות ההחלטות.

ב-50 השנים הראשונות לקיום מדינת ישראל לא היה קיים כאן פורום כזה. סברו, כי די בכך שהרמטכ"ל מדווח ישירות לשר הביטחון ולפעמים גם לראש הממשלה, וראשי המוסד והשב"כ מדווחים לראש הממשלה. משרד החוץ נותר לרוב מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות.

בקדנציה הראשונה של יצחק רבין כראש הממשלה הייתי חבר כנסת חדש וחבר אופוזיציה, והגשתי הצעה לסדר היום, הקוראת להקמת מועצה לביטחון לאומי. ההצעה הועברה לדיון בוועדת חוץ וביטחון. רבין הופיע לפני הוועדה והסביר, שאין צורך בגוף כזה בישראל. הצעתי נדחתה.

ההתנגדות להקמת גוף כזה נמשכה שנים ודגלו בה ראשי ממשלה, שרי ביטחון, קצינים בכירים וראשי המוסד והשב"כ. ראשי ממשלה סברו שיש להם די יועצים; שרי הביטחון, צה"ל, המוסד והשב"כ העדיפו שלא יהיה גוף נוסף, שיידחק לתוך מעגל מקבלי ההחלטות ויחצוץ בינם לבין ראש הממשלה.

ב-1999, כשבנימין נתניהו כיהן כראש הממשלה, הוא ניצל את ההזדמנות ששר הביטחון הייתי אני, ולא רק שלא התנגדתי להקמת מועצה לביטחון לאומי - אלא גם תמכתי בהקמתה. נתניהו העביר החלטת ממשלה, שקבעה כי יש להקים את המועצה לביטחון לאומי. אריאל שרון, שכיהן אז כשר החוץ, התעקש על כך שהמועצה לא תעסוק בסוגיות של מדיניות חוץ קודם שנתן את הסכמתו.

וכך נוצר מה שמלכתחילה היה מוסד מוגבל, ובכל זאת היה טוב יותר מלא כלום. ראשי ממשלה שבאו אחרי נתניהו התעלמו מהמועצה. אהוד ברק נשא ונתן עם יאסר ערפאת, שרון החליט על ההתנתקות מגוש קטיף, ואהוד אולמרט פתח במלחמת לבנון השנייה - בלא שנעזרו בשירותי המועצה לביטחון לאומי. ראשי המועצה פרשו בזה אחר זה, אכולי תסכול.

רק בשוב נתניהו למשרד ראש הממשלה החלה המועצה לביטחון לאומי (שמה כיום: המטה לביטחון לאומי) למלא את התפקידים שלמענם הוקמה: עבודת מטה מכינה, לקראת החלטות ממשלה בסוגיות של ביטחון לאומי ומדיניות חוץ. ואף על פי כן אין בכך כדי להבטיח שיתקבלו החלטות טובות; אבל יש בכך בוודאי מתן סיכוי רב יותר להימנעות מהחלטות גרועות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו