בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אזרח נאמן הוא אזרח מאוים

34תגובות

התמונה שחורה משחור. טילי גראד על הערבה ועל מצפה רמון. סיני מתפקעת מנשק ותחמושת שמכוונים לישראל. חוליות אל-קאעדה, חמאס, ג'יהאד איסלאמי ומי לא מסתובבות בחופשיות לאורך הגבול עם ישראל, הסכם השלום עם מצרים תלוי על בלימה, ובקהיר אין כתובת. לא רק שאין כתובת, האחים המוסלמים, אימת המערב, שולטים במדינה הערבית הגדולה במזרח התיכון.

תשלובת האיומים הזאת, שאליה נהוג לצרף גם את חיזבאללה בצפון, את סוריה המתרסקת בצפון-מזרח ואת כיסאו הלא יציב של מלך ירדן, מעוטרת כיאות בדיווחים מסמרי שיער על עשרות הטילים שמכוונים ללב ישראל. כל אלה, מבלי להעליב כמובן את האיום העיקרי - איראן. לכאורה, בני אדם נורמליים היו כבר עפים מהמדינה. ממשל אחראי היה לכל הפחות מפרסם אזהרה לאזרחים וקורא להם לעזוב מיד. ממש כפי שמזהירים מפני נסיעה לסיני.

זה לא קורה, כי חיים תחת איום הם נשמת אפה של מדינת ישראל, שאימצה את הסיסמה "מדינה קטנה מוקפת אויבים" כרכיב הכרחי במבחן ההשתייכות אליה. אזרח אמיתי ונאמן הוא אזרח מאוים. גם אם אינו תמיד בטוח שהמדינה תצליח לחלצו מן האיום, וגם כאשר כשלי קברניטיו נפרשים לנגד עיניו במלוא ערוותם, הוא יודע לפחות שאיש לא יכול לקחת ממנו את הדבק שקושר בינו לבין אחיו. כולם מאוימים, פעם על ידי אויב מבחוץ ופעם על ידי ממשלתם.

אין הכוונה חלילה לרמוז שאיומים אמיתיים אינם קיימים. אבל אין שום הכרח לקשור את כולם בחבילה אימתנית אחת רק כדי להעצימם. למשל, "איום" האחים המוסלמים שנכרך עם מה שמתחולל בסיני, כשמעליהם חגה איראן.

סיני היתה ארץ בלתי נשלטת גם בתקופתו של חוסני מובארק. הפיגועים בטאבה ובשארם א-שייח, מעבר הנשק לרצועת עזה, התבססות תאי אל-קאעדה בג'בל הלאל - כל אלה התרחשו כאשר בקהיר היתה "כתובת". דווקא האחים המוסלמים היו אלה שהבינו שסיני היא מוקד מאיים, לא רק על ישראל אלא גם עליהם. נציגיהם מיהרו לפקוד את שבטי הבדווים לפני הבחירות לפרלמנט ולנשיאות, כדי להבטיח להם חיים טובים יותר מאלה ששלטונו של מובארק העניק להם. התוצאה היא שבצפון סיני השיג מוחמד מורסי, מועמד האחים לנשיאות, קולות רבים יותר מיריבו אחמד שפיק. אין אמנם שום ודאות שהאחים יצליחו היכן ששלטונו של מובארק כשל, אבל תהיה זאת איוולת להניח מראש שלאחים יש אינטרס לחמם את גזרת סיני.

איראן, שצורפה לחבילת האיום האיסלאמי, איננה בעלת בריתם של האחים המוסלמים. די לשמוע מה אמרו מנהיגיהם על השיעה, את הביקורת החריפה על תמיכתה של איראן במשטרו של בשאר אסד, שטבח בעשרות אלפי אחים מוסלמים בעיר חמה בשנת 1982, ואת המחלוקת הפומבית בין האחים בסוריה ובמצרים לבין חיזבאללה, כדי ללמוד על האיבה בין המוקדים הללו. "מי שתובע חירות והתנגדות עומד עכשיו לצדו של הדיקטטור", האשים ריאד אל-שקפה, מנהיג האחים המוסלמים בסוריה, את חסן נסראללה. הנהגת האחים במצרים מיהרה להפריך בתקיפות את דבריה של הנהגת איראן, שטענה כי המהפכה במצרים היא מהפכה דתית בדגם האיראני.

כל אלה אינם הופכים את האחים המוסלמים לחברים בפדרציה הציונית העולמית. הם היו וימשיכו להיות יריב מדיני ואידיאולוגי. אבל יש פער ענק בין יריבות לבין איום אלים. קל וחומר כאשר מאז תחילת המהפכה אי אפשר למצוא התבטאויות פומביות של בכירי התנועה בזכות מלחמה נגד ישראל או התנערות מהסכמי השלום. נהפוך הוא.

תוצאות שני סבבי הבחירות לנשיאות מעידות על כך, שמצרים חלוקה בין תומכי האחים למתנגדיהם. כוחם האמיתי, כתנועה אידיאולוגית, קטן ככל הנראה ממה שמראות התוצאות שכן חלק מן הבוחרים הצביע בעבורם כמחאה נגד שפיק, שנתפש כנציג המשטר הישן. גם הנהגת הצבא עדיין לא אמרה את המלה האחרונה. אבל מה אכפת לנו להקדים ולפחד? לאמץ לנו איום?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו