בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין ביקורת לרדיפה

112תגובות

חבל, באמת חבל. הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה שפורסם אתמול הוא מסמך חשוב, מרשים ומזעזע בכמה וכמה מובנים. הדו"ח מתאר במפורט את אופן ההתרחשות של אסון לאומי מחריד - השריפה בכרמל. הדו"ח מאפיין במדויק מחדל לאומי רב שנים - ההפקרה של מערך הכיבוי. הדו"ח, תודות לטיפול העמוק שלו באסון ובמחדל, מצביע בעצם על הבעיה הלאומית החמורה ביותר של ישראל - הניוון של הממשל וחולשת המגזר הציבורי.

מבקר המדינה ומשרד מבקר המדינה עשו ב-18 החודשים האחרונים עבודה נאמנה, ואתמול הציגו לפני הציבור מסמך ביקורת למופת. אם היה המבקר כובש את יצרו, הוא היה יכול להתגאות בכך שערב סיום כהונתו הוא הביא את כהונתו לשיא.

אבל מיכה לינדנשטראוס לא כבש את יצרו. את הדו"ח המרשים על אסון הכרמל הוא התעקש להפוך לכתב אישום נגד שר האוצר, יובל שטייניץ. כתב האישום הזה הוא מגוחך, הוא אינו עומד בשום מבחן של סבירות. לינדנשטראוס עשה עוול לשטייניץ ועשה עוול לעצמו, והפך מסמך מקצועי מרשים לנייר עמדה פופוליסטי חסר שחר.

גילוי נאות: לפני הרבה שנים שטייניץ ואני למדנו יחדיו פילוסופיה. הוא איננו חבר שלי ואיננו מבאי ביתי, והשקפת עולמו רחוקה מהשקפת עולמי. גם אינני שותף להתפעמות המתמדת של הפילוסוף-הפוליטיקאי מעצמו ומכישוריו. אבל ברור לי, שאת שר האוצר יש לשפוט כפי ששופטים כל שר אחר: על פי ההצלחה או הכישלון במילוי תפקידו. האם בעת כהונתו קרס המשק, או שיגשג? האם בעת כהונתו גאתה האבטלה, או הצטמקה? האם בתקופה של משבר כלכלי עולמי תיפקד המשק הישראלי טוב יותר או טוב פחות ממשקים מתקדמים אחרים?

על פי כל הקריטריונים הללו, שטייניץ הוא שר אוצר לא רע. עם סטנלי פישר הוא ניווט את כלכלת ישראלי במים גועשים באופן סביר למדי.

לינדנשטראוס טוען, ששר האוצר נושא באחריות מיוחדת לכך שמערכות מצילות חיים לא תוקצבו כנדרש. טענה מסוג זה לא נטענה על ידי שום מבקר מדינה בעולם כלפי שום שר אוצר בעולם באיזשהו עניין. מאז ומעולם - בכל העולם - האחריות לנעשה במשרדים השונים מוטלת על העומדים בראשם, ולא על הגזבר הלאומי. לינדנשטראוס טוען, ששר האוצר היה צריך להזרים כסף למערך הכיבוי גם בלי שנעשו בו רפורמות חיוניות. אם הטענה הזאת תתקבל, היא תחייב הזרמה מסיבית של כספי ציבור למערכות ציבוריות רקובות. היא תגרום לכך, שבמקום הבראה של המגזר הציבורי החולה תהיה הצפה שלו בכסף רב שיירד לטמיון.

ואולם מעבר לטענות המסוימות של המבקר כלפי השר חמור במיוחד ההיגיון החסר היגיון בגישתו בכל הנוגע לתפקיד שר האוצר. על פי תפישת מבקר המדינה, שום שר אוצר עתידי לא יוכל לסרב לשום דרישה תקציבית עתידית של מערכת הביטחון, למשל. הואיל וכל סוללה של כיפת ברזל היא מצילת חיים, תמיד יידרש מימון נוסף לסוללה נוספת. הואיל וכל מקלוט הוא מציל חיים, תמיד יידרש תקציב נוסף למקלוט נוסף. התוצאה תהיה הגדלת ניכרת של תקציב הביטחון. עשרות המיליארדים שיידרשו כדי לענות על דרישת המבקר יימנעו מהרווחה ויימנעו מהחברה ויחריבו את המשק. דווקא שר אוצר שיפנים את גישת לינדנשטראוס ימעל בתפקידו וימיט על ישראל אסון כלכלי חברתי.

אין לדעת מה גרם ללינדנשטראוס להפוך דו"ח ביקורת מקצועי לכתב-אישום מופרך. ואולם ברור, שהפעם המבקר הלך רחוק מדי. במקום לעורר דיון מעמיק במחדל מערך הכיבוי ובבעיות העומק של המגזר הציבורי הוא חולל עוד סערה יצרית מיותרת. ואולם הציבור איננו מטומטם. אחרי שהאבק ישקע, יידע הציבור להבחין בין הביקורת העניינית והחיונית הכלולה בדו"ח הכרמל לבין הרדיפה האישית שבה חטא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו