בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גן-עזה וגן-ישראל

152תגובות

הפעם אין ויכוח: הם התחילו. הגננת של הילדים המתקוטטים מגן-דרום של ישראל וגן-צפון של עזה, תוכל לחרוץ זאת הפעם בוודאות. גן-עזה התחיל, גן-ישראל המשיך. בגן הילדים כמו בגן הילדים.

ביום שני בבוקר נהרג אזרח ישראלי על הגדר עם מצרים. בצהרי היום בא המענה: תקיפה ישראלית מן האוויר בבית חאנון, שני פלסטינים הרוגים. גן-עזה לא נשאר חייב: אחר הצהריים שוגרה רקטה לאשקלון. גן-ישראל לא נשאר חייב: חיל האוויר שב ותקף. לא די: חיל האוויר חיסל עוד שני פלסטינים, חמושים כנראה, ליד גדר המערכת. כבר 4:1 לטובת גן-ישראל, והקטטה נמשכת.

גן-עזה לא שותק: עשרות רקטות על הדרום, הילד חמאס לוקח אחריות לחלקן. קצין מג"ב נפצע באורח בינוני. קודם גם נהרגה ילדה בגן-עזה, כנראה מרקטה פלסטינית, וגם שני אזרחים פלסטינים בגלל "טעות בזיהוי" של צה"ל. 6:1. אתמול נמשכה הקטטה, אבל תשומת הלב כבר הוסטה ממנה לדו"ח המבקר.

מי התחיל? כבר אמרנו: גן-עזה. ואולי לא: שלשום הפיץ ארגון אלמוני, "מועצת השורה של המוג'אהידין", קלטת וידיאו, שבה קיבל אחריות להרג האזרח הישראלי, סאיד פשאפשה. אבו-סאלח אל-מסרי ממצרים ואבו-חודיפה אל-ריי מסעודיה הם שבכלל התחילו. הם חצו את גבול ישראל ממצרים. אבל גן-ישראל מאשים את גן-עזה. הוא התחיל.

כך היה גם בסיבוב הקודם, באוגוסט 2011: בסדרה של פיגועים ליד אילת נהרגו שמונה ישראלים ונפצעו 40. צה"ל הפציץ את עזה, בעיקר את "ועדות ההתנגדות העממית". אחר כך נודע, שהמחבלים היו בכלל אזרחי מצרים, אנשי הג'יהאד העולמי בסיני - אבל גם אז גן-עזה שילם. בתמורה שילמה ישראל: שבוע של הרג ואימה ביישובי הדרום.

אלמלא היה זה קטלני כל כך ומדמם, זה היה יכול להיות משעשע, משחק ילדים. יש משהו ילדותי להחריד במחזוריות הדם וההרס: הם מתחילים ואנחנו מגיבים, הם מגיבים ואנחנו מגיבים עוד יותר. התקיפות על ישראל מטופשות, והנקמה הישראלית מטופשת לא פחות. הפלסטינים ותומכיהם מנסים להזכיר את קיומם באלימות, שאינה מסבה להם שום תועלת, וישראל מגיבה באוטומטיות, שגם היא אינה מביאה לה כל תועלת.

ישראל לא פראיירית; ריבונותה וביטחון תושביה נפגעים, ולכן היא סבורה שהיא מחויבת להגיב, לעשות משהו ולא לשתוק, בכל מחיר. יש גם דיבור, מופרך לא במעט, על הצורך ב"הרתעה"; אלא שזאת לא עובדת. עובדה, גן-עזה לא נרתע, שוב ושוב.

על זכות ישראל להגיב אין עוררין. אבל כלום יש גם תבונה בתגובה? בכל תגובה? בכל עוצמה? האם לא היה נכון לנסות להבליג על סכלות הצד השני? הרי אחרי כל תגובה ישראלית אלימה באה תגובת-נגד פלסטינית. הדרום יורד למקלטים, החיים משתבשים, אימה נופלת על התושבים. האם זה באמת בלתי נמנע?

דווקא תושבי הדרום, אלה המשלמים את עיקר המחיר על משחקי המוות והפחד הללו - של מי יותר גדול - היה אפשר לצפות שיערערו על ההשתלשלות הזאת ולא יקבלו אותה כחוק טבע. אבל רובם, כמרבית הישראלים, אינם מוכנים לראות את ישראל מבליגה. הפוליטיקאים והגנרלים יודעים שהם מוכרחים להעניק להם את מנת הנקם, במקום את מנת הביטחון שאינם מסוגלים לנפק במלואה. אלא שבין הנקמה לביטחון, בין התגובה האוטומטית לתבונה, לא תמיד עובר רק קו ישר אחד.

עוד יום יומיים, אם לא יקרה אסון, תסתיים גם קטטת השווא הזאת. הפסקת אש לא רשמית תושג - במגעים לא רשמיים, כמובן - עד ל"עונג" הבא. וזה בוא-יבוא, אין דבר בטוח יותר. מוגזם לצפות מגן-עזה לחדול מכך. אבל למה גם גן-ישראל נופל בכל פעם מחדש למלכודת האש הזאת, גם אם גן-עזה התחיל? לילדים פתרונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו