דת יהודית אחת

יאיר אסולין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יאיר אסולין

מדינה דמוקרטית ודי. שני אנשים זהים בשם ובצורה, אבל עם תודעה שונה, אינם אותו אדם. כך גם היהדות הבסיסית (האורתודוקסית) והיהדות הרפורמית. באחרונה עלה שוב הדיון אורתודוקסיה-רפורמה-יהדות. הרפורמים רוצים שוויון. חשוב לזכור: דת, בסיכומו של דבר, היא חיה פשוטה: מערכת חוקים (דת שווה חוק) ואמונות, שקבוצה מסוימת של אנשים מקבלת על עצמה מתוך בחירה חופשית. אין אדם דתי בלי העיקרון של בחירה חופשית. ביהדות "האירוע" המכונן הוא מתן תורה בהר סיני: קבוצה של בני יעקב ומצרים מקבלים על עצמם את התורה ("נעשה ונשמע"). תורה שווה חוקה. מאז הדת היהודית מתנהלת ומתפתחת בתוך הגבולות שהותוו לה על ידי חוקה זו. מהבחינה הזאת אפשר להגיד שהנביאים, חכמי התלמוד, הרמב"ם, משה מנדלסון, הבבא סאלי, פרנץ רוזנצווייג, רבי כלפון הכהן וישעיהו ליבוביץ הם חלק מאותה קבוצה: כולם קיבלו על עצמם, מתוך בחירה, את מערכת האמונות והחוקים היהודית הבסיסית.

היהדות הרפורמית לא מקבלת את מערכת האמונות והחוקים הזאת (כיום: "שולחן ערוך"). נכון, גם החילוני לא מקבל אותה, אבל האדם החילוני, בהגדרה, לא מכיר ברלוונטיות של מערכת חוקים דתית. הוא לא "דתי". הוא מתנהל ומתאחד סביב מערכות ערכים אחרות (מוסר, תרבות, היסטוריה). היהדות הרפורמית, לעומת זאת, כן מכירה ברלוונטיות של מערכת חוקים דתית. המערכת שלה היא פשוט אחרת. מה שהופך אותה לשונה מהותית מהיהדות הבסיסית. כלומר, "יהדות" כשיתוף השם בלבד.

כשהרפורמים "מגיירים" אדם הם מגיירים אותו לדת שלהם, הדת היהודית הרפורמית, ולא לדת היהודית הבסיסית; כך גם כשהם מחתנים, עונים תשובות הלכתיות וכו'. ואין עם זה שום בעיה. איש באמונתו יחיה. פשוט חשוב להדגיש את ההבחנה הזאת. חשוב להבין שכדי להיות שייך (מבחינה דתית חוקית) ליהדות הבסיסית, צריך לקבל על עצמך את הכללים שלה. לא מתוך סנוביזם דתי, אלא כעיקרון: דת כוללת את סך האנשים המקבלים את העקרונות שלה.

ולמרות זאת, צריך להיות שוויון מלא בין אנשי הדת הרפורמים לאלה האורתודוקסים. למה? כי מדינת ישראל היא לא מדינה דתית. המלה "יהודית" בהגדרה שלה מתייחס לערכים תרבותיים, יהודיים-היסטוריים, לפולקלור. הקשר בין הלאומיות הישראלית-היהודית לבין הדת היהודית כמערכת חוקים כמעט שלא קיים. חוק השבות הוא ההמחשה הטובה ביותר לזה. היהדות האורתודוקסית היא לא יותר מקבוצה בתוך מה שנקרא בסטטיסטיקות "העם היהודי", וככזו היא צריכה להבין שהקשר הבלעדי שלה למדינה חונק אותה. הופך אותה לחלשה, שולית. שלנצח תועדף הדמוקרטיה על פניה. היא צריכה להבין שהקשר בין דת למדינה, שחלקים ממנה נלחמים למענו, הוא באופן עקרוני קשר הרסני: המדינה "מחזיקה" את הדת ויורקת עליה מלמעלה.

הטמטום לא יימשך לנצח

"את המתנחלים, שעומדים כחיץ בינם לבין האויב, הם שונאים", שמעתי השבוע באוטובוס מישהו אומר לאשתו, "אבל על אלה, השחורים, הם מרחמים כאילו הם היו האחים שלהם, מה את אומרת על זה?"

אשתו לא ענתה, היא רק נדה בראשה לאות הזדהות. היא לא היתה צריכה לשאול אותו מי אלה ששונאים (מתנחלים) ואלה שמרחמים (על המהגרים), היא הבינה. זה היה בקו מספר חמש, באזור התחנה המרכזית בתל אביב.

רציתי להגיד לו שהכי קל לראות בביקורת שנאה. ככה לא צריך להתמודד אתה. אחר כך רציתי להגיד לו שהרחמים על "השחורים האלה" נובעים מזה שמדובר בבני אדם, ממש כמוהו.

אבל במקום זה חשבתי לעצמי שהעובדה שהשמאל קיבע את עצמו בתודעה הישראלית כמי שדואג לבני אדם היא התקווה שלו. הרי לא ייתכן, חשבתי לעצמי, שהטמטום הזה, שבו דאגה לבני אדם נהפכה למשהו מגוחך, יימשך לנצח.

yair.assulin@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ