למה ישי צריך להתפטר

אלוף בן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלוף בן

שר הפנים אלי ישי צריך להתפטר מתפקידו מפני שאסון לאומי גדול, השריפה בכרמל, התרחש בתקופה שבה היה אחראי על מערך הכבאות. ישי לא הצית את האש ולא שלח את קורבנותיה אל מותם. אבל המחדלים בהיערכות לדליקת הענק נפלו בתחום סמכותו ואחריותו, ובגלל ביצועיו הכושלים עליו להיענות לקריאת מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ולפנות את כיסאו. להתפטרות ישי לא תהיה חשיבות מעשית. הממשלה כבר הדיחה אותו מאחריותו למערך הכבאות אחרי השריפה בכרמל, והעבירה אותה לשר לביטחון פנים. האסון הבא ייפול בחלקו של מישהו אחר. אבל להליכתו תהיה תרומה סמלית גדולה לתרבות השלטון בישראל. אם ישי יגיד "כשלתי ואני הולך", הוא יסמן את הדרך גם לשרים הבאים, שלא יקלו ראש באחריותם לנעשה במשרדיהם.

ישי אפילו לא חושב בכיוון הזה. מרגע שניצתה האש הוא הפגין חריצות בלתי נלאית בכל הנוגע לכיסוי ישבנו והאשמת אחרים. בבוקר שלמחרת השריפה הפיצה לשכתו ערימת מסמכים וסיכומי דיונים שבהם התריע ישי על חולשת מערך הכבאות וחסרון הכיס שלו, ותבע דיונים ותוספות תקציב. הוא חזר על טענותיו ביתר פירוט בתשובתו למבקר, שבה מנה לא פחות מעשרה גופים שהיו אחראים יותר ממנו להיערכות הכושלת, מהממשלה כולה ועד לקק"ל ורשות הטבע והגנים. לפי פרשנותו, בשום מקום לא נכתב שהיתה לו אחריות או חובה "לנושא המבצעי".

האם על אלי ישי להתפטר? בואו לדבר על זה בפייסבוק

הקמפיין של ישי הגיע לשיאו בווידיאו הוויראלי שפירסם השבוע, בכיכובם של פרקליטו, השופט בדימוס אליהו וינוגרד, ובני משפחות שכולות מהשריפה בכרמל. כולם מנקים את שר הפנים מאחריותו ואפילו מציינים לשבח את התרעותיו ומכתביו. אין ספק שישי חובב יחסי ציבור, כפי שמוכיח גם קמפיין ההסתה הגזעני שהוא מוביל נגד המהגרים מאפריקה. אבל שרי הממשלה צריכים להיבחן באחריותם לניהול המדינה, ולא ביכולתם לשיווק עצמי. המבקר דחה את תירוצי ישי, והראה שלבד מבקשות תקציב הוא לא עשה דבר כדי להבטיח שמערך הכבאות ימצה את יכולתו ביום פקודה. במקום ליטול פיקוד, ישי הבין שהאסון בשער וביקש לברוח מאחריותו לכבאות עוד לפני השריפה. התרגיל לא הצליח, והמשימה נותרה בידיו עד שפרצה האש. "טענות השר לא ראויות ויש בהן התנערות מאחריות", סיכם המבקר.

לינדנשטראוס עטף בשפה מפותלת את קריאתו להתפטרות ישי ושר האוצר יובל שטייניץ, שותפו ל"אחריות המיוחדת". אבל חילופי העקיצות בין השרים למבקר חשובים פחות מהעיקרון שאסון לאומי מחייב את סילוק הקודקודים. לגולדה מאיר ומשה דיין היו נימוקים טובים להתנערותם מאחריות למחדלי מלחמת יום הכיפורים, והם שיכנעו את ועדת אגרנט שרק הדרג הביצועי אשם. אך הציבור מאס בהם וסילק אותם מתפקידיהם לא מפני שתירוציהם היו חלולים, אלא בגלל גודל האסון שהתרחש "במשמרת שלהם". אותו עיקרון צריך לחול גם על שר הפנים.

מבקרי המבקר מאשימים אותו בציד כותרות וגולגולות, וטוענים שאם השרים יחששו כל הזמן לכיסאותיהם, הם לא יוכלו לנהל את המדינה. זו טענה מופרכת. הפוליטיקאי היחיד שהועבר מתפקידו בגלל אחריות למחדלים היה שר הביטחון אריאל שרון, לפני כמעט 30 שנה. הדמוקרטיה הישראלית יכולה לעכל הדחה של שר אחת לשלושה עשורים, וגם בתדירות גבוהה יותר, בלי "פגיעה במשילות". דירקטורים בחברות ציבוריות חשופים הרבה יותר, ובכל זאת לא חסרים מתנדבים לדירקטוריונים. אפילו אם ישי יעוף, לא יחסרו מועמדים ראויים לכהונה בממשלה.

ישי יוכל לקנות את עולמו אם יאמר שאחריותו צריכה גם להיראות, ולכן הוא מפנה את לשכת שר הפנים. זו תהיה תרומה הרבה יותר גדולה לדמוקרטיה ולמשילות ממאבקיו על תקציבים ועוצמה לש"ס או הקמפיינים התקשורתיים שלו. אולי כך יירשם בתולדות המדינה כמנהיג, ולא כפוליטיקאי פחדן וחמקן. עובדה שגם שרון המודח זכה בערוב ימיו לקאמבק.

Read this article in English: Why Yishai must go

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ