בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על הזכות להיניק. וגם לא להיניק

27תגובות

בהתחלה היתה ג'יימי לין גרומט, מיניקה את בנה בן השלוש על שער מגזין ה"טיים" (21.5). השער הפרובוקטיבי פיצל מיד את הכותבים והקוראים לשני מחנות: תומכי ההנקה כמו גרומט עצמה שטענה בראיון לרשת אי-בי-סי: "שדיים הם בלוטות חלב ואין בהם שום דבר סקסי", מול נשים כמו נרי ליבנה ("מיניקות את עצמן לדעת", "הארץ", 16.5) שלדעתן הנשים יכולות להיות אמהות מספיק טובות גם אם הן מאכילות את התינוק מבקבוק. "רבאק, לא חבל? אחרי שסוף סוף נהיינו נשים משוחררות?" סיכמה ליבנה.

בראשית החודש קיבלנו תזכורת לנושא באדיבות ארגון תומך הנקה, שהפיץ תמונה של נשים מיניקות לבושות במדי צבא ארצות הברית. הפעם הדיון הציבורי התרכז בעיקר בשאלות כמו מה ראוי ללבוש בעת הפעולה, ומה את קודם - אם או חיילת.

הדימויים האלה מקדמים את ההנקה, שממילא מקודמת בארץ בכל מקום: מפרסומי משרד הבריאות ושלוחותיו, דרך הצעת החוק של ח"כ דני דנון מהליכוד לאסור על פרסום תחליפי חלב במחלקות ליולדות ועד לאנשים ברחוב, שמעולם לא פגשת, אבל הם מאוד מתעניינים לדעת אם את מיניקה את תינוקך. במקרה של תשובה חיובית, הם יזכו אותך בחיוך ויגידו, "יופי".

נדמה שההנקה מאוד חשובה לכולם, כי השיח המדעי-הבריאותי ששולט כיום מעודד אותה (לעומת השיח המדעי של אמצע המאה הקודמת, שראה בהנקה פעולה פרימיטיבית). אבל מה מראה לנו השיח התקשורתי? אמנם גרומט הדגישה את התפקיד הפונקציונלי של שדיה, אבל ההבנה שהפטמה של גרומט נמצאת בפי בנה, גם בלי שנראה אותה, ודאי עזרה למכירה של ה"טיים". כי נושא ההנקה אינו שייך רק לאמהות אלא גם למיניות, וציצי, או אפילו רמז לציצי, זה דבר שמוכר.

אגב, אם את מיניקה ולא על שער ה"טיים", עדיף שתיניקי בבית. לא כולם רוצים לראות אותך עושה זאת במרחב הציבורי. בשנת 2003, חברת מועצת העיר ירושלים ענת הופמן לא הורשתה להיניק בזמן ישיבת מועצה, וב-2006 סולקה אשה מחנות "בייבי פוקס" מפני שהיניקה שם את בתה.

כך נוצרים שני מחנות: אלה שבעד הנקה ואלה שנגד. לאלה ולאלה יש דעה ברורה מה זה אומר עלייך כאשה וכאם. הנשים ממשיכות לסבול בתווך, כי לא משנה במה יבחרו, החברה כבר תשפוט אותן. יש נשים שנתונות תחת לחץ להיניק גם כאשר הן לא רוצות בכך או לא מסוגלות, אחרות חשות לחץ להימנע מהנקה, גם אם הן אולי רוצות ויכולות. כך או כך, ההחלטה אינה של האשה. המשפחה, החברה, משרד הבריאות, האחיות במחלקת יולדות ובטיפת חלב, מגזין ה"טיים", חבר הכנסת דני דנון, צבא ארצות הברית - הם כבר יחליטו בשבילך.

יעל ברוידא, דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב הבוחנת סוגיות משפטיות שקשורות בהנקה במקומות העבודה, אומרת שאכן, התפישה החברתית מפקיעה מהנשים את ההחלטה על הנקה. לדעתה, "צריך להיות רק מחנה אחד שאומר: ‘אני אעשה מה שאני רוצה. אם ארצה, איניק אפילו עד גיל שנתיים-שלוש ואם לא ארצה, לא איניק בכלל. זה צריך להיות אינטרס של הנשים, להחליט בעצמן על גופן".

הדיון התקשורתי והחברתי, שבו כל מחנה מכפיש את המחנה שמנגד, לא באמת תורם לקידום מעמד האשה בחברה, אלא רק ממשיך לשעתק ולקבע אותו. ייתכן שכשתהיה לאמהות לגיטימציה חברתית לבחור מה הן רוצות, בלי לחצים, או אז הנושא יירד מהכותרות. אז רבאק, לא חבל? אחרי שסוף סוף נהיינו נשים משוחררות?

הכותבת היא אם לתינוקת, עיתונאית ובעלת תואר שני לתקשורת פוליטית מאוניברסיטת תל אביב 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו