בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיחטפו קצת מכות, לא נורא

536תגובות

שמחה לאיד היא לא הרגש הנאצל ביותר, ואני באמת מנסה להילחם בו ולהתרכז בעיקר. אבל נימה ממנו ביצבצה ועלתה כשראיתי את התמונות מתל אביב. מה שראיתי היה התפרעות אלימה של צעירים תל אביבים, שחלקם, בוונדליזם טהור, מנפצים שמשות של בנקים, ואת  המשטרה מפעילה כוח כדי לעצור אותם.

"תמונות שמזכירות את המחאה ביוון ובארגנטינה", אמר השדרן. לא. ביוון מדובר באנשים בלי עבודה, במשבר כלכלי קשה. בארגנטינה אנשים איבדו את כל חסכונותיהם באינפלציה המשתוללת. כאן אנשים נאלצו לעבור משדרות רוטשילד לגבעתיים בגלל "יוקר המחיה". לעניות דעתי - לא סיבה טובה לנפץ סניף בנק.

לא מדובר ברעבים ללחם, אנשים קשי יום שאין להם ביטוח בריאות ומערכת חינוך מסודרת. יש להם הכל, רק לא נוח להם. קשה להם לגמור את החודש. נו, לא התרגשתי. זאת לא אידיאולוגיה. לכו תגורו בקרוואן ואל תצאו לפאבים. זה יקטין לכם את ההוצאות -  
תסמכו עלי.

"אי אפשר שלא לחשוב ממי השוטרים ממקבלים הוראות ולמה הממשלה לא מגנה ונוקטת צעדים משמעותיים כדי למגר תופעות של אלימות כזאת קשה מצד השוטרים", אמרה דפני ליף, ממארגנות ההתפרעות שלוחת הרסן נגד משטרת ישראל. אפילו ח"כ נחמן שי (קדימה) דיבר על "חוסר המידתיות" ביחס של השוטרים למפגינים, שרק רצו לחדש את המחאה החברתית.

הכל מכירים את דבריו של מרטין נימלר: "בתחילה לקחו הנאצים את הקומוניסטים ואני
שתקתי, כי לא הייתי קומוניסט, ולאחר מכן את היהודים... ואז הם לקחו אותי, אבל כבר
לא היה מי שימחה". אני מחפשת במוחי ובארכיוני העיתונים שמאלן אחד שמחה כשילדות
נגררו על האדמה בעמונה, כשסוסים דהרו אל תוך המון בלתי חמוש, כשאלות הונחתו
ופצעו, כשאנשים הוכו עד אובדן הכרה. איפה היה אז השמאל הנאור? איפה הוא כל אימת
שמפונה מאחז וילדים מוכים באכזריות על ידי שוטרים? איפה הנאומים חוצבי הלהבות
שלכם על הדמוקרטיה כשמדובר בצד שחושב אחרת?

מבחינתו, כאן עוצרת הדמוקרטיה. כאן מתגלה ערוות השמאל, כמין הכלאה בין הקופים שלא רואים ולא שומעים ולפיכך, לא מוחים. הם כאן למחות נגד גירוש זרים, נגד מחסומים
לפלסטינים, נגד אלימות שוטרים באירועי ספטמבר, אבל לעולם לעולם לא נגד הכאת
מפגינים בהפגנות נגד הגירוש מגוש קטיף, למשל. אז קול דממה דקה. 

אנחנו מוחים כששוטרים עוברים את הגבול כי אנחנו רוצים משטרה וצבא טהורים, חסרי
פניות ושומרי חוק. ואני אמחה בכל פעם ששוטר יעבור את הגבול כי כך אני רוצה שתיראה המשטרה שלי. רק הפעם לא. הפעם, השמחה לאיד שלי מבצבצת ועולה. שיחטפו קצת מכות, לא נורא, אולי הם יתעוררו.

המחאה החברתית מתחדשת - סיקור נרחב | שמולי גייס תרומות מדנקנר | שיחטפו קצת מכות, לא נורא (קרני אלדד) | | התמונות שאסור לשכוח: כך תעשה המשטרה למובילי המחאה החברתית (אור קשתי) | במשטרה מודים: אולי לא נערכנו כראוי | אלימות בחסות המדינה (מאמר המערכת) | לעצור את המשטרה (גדעון לוי) | למה דפני ליף מעוררת בי אנטגוניזם (רפאל בלולו) | נתניהו משתמש בכוח לפני שהמחאה תספיק להתחזק (רותם שטרקמן) |
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו