בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגירוש השיטתי משטח סי

57תגובות

חבל שמשטרת ישראל אינה מגלה כלפי מתנחלים שפולשים לאדמות פרטיות של פלסטינים מקצת מהנחישות שהיא מפגינה בגירושם של המתנחלים הזמניים בשדרות רוטשילד. חבל שפעילי הצדק החברתי מפנים עורף לגירוש הזוחל שממשלת ישראל מבצעת בשטחים הכבושים. חבל ששר החוץ אביגדור ליברמן אינו מגלה מעט מהרגישות לדימוי של ישראל בעולם, שאותה הפגין בהתקפתו (המוצדקת) על הגירוש המתוקשר של מהגרים אפריקאים, גם כשמדובר בנישול של אלפי פלסטינים מאדמתם, שגם הוא מסב (בצדק) נזק לדימויה.

דווקא עמותת הימין "רגבים" חושפת את מעשה הנבלה הגדול: צווי ההריסה שהוציא המינהל האזרחי נגד 52 מבנים בסוסיא הפלסטינית בעקבות עתירה של העמותה, הם עוד פרק אפל בסיפור "הנישול החוקי" - גירוש פלסטינים בחסות הסכמי אוסלו. פרשת הכפר האומלל שבדרום הר חברון שוברת שיא של שימוש לרעה בסמכויות אזרחיות וביטחוניות שהסכם הביניים (אוסלו ב') העניק לישראל באזור סי. הסמכויות, שנועדו לאפשר לרשויות הישראליות לנהל את ענייני ההתנחלויות עד להבשלת הסדר הקבע, נהפכו למנגנון אכזרי של סיפוח דה-פקטו של "אדמות מדינה" והשתלטות על אדמות פרטיות של רבבות פלסטינים המתגוררים באזור הזה.

קיומו של הכפר סוסיא במקומו תועד כבר בשנת 1830, וצוין במפות מנדטוריות משנת 1917. מסמכים רשמיים של המדינה מאשרים שאדמות הכפר הן בבעלות פרטית, דבר שהקשה מעט על מסירתן למתנחלים. אי לכך, בדרך לסיפוחן להתנחלות סוסיא, הן הופקעו "לצורכי ציבור" והמקום הוכרז כאתר ארכיאולוגי. לכאורה, גם על המתנחלים חל איסור לבנות בשטח האתר. למעשה, המאחזים עולים כפורחים כמעט באין מפריע. "כמעט", מאחר ש"ארגונים תומכי טרור", כלשונו של ליברמן, ובראשם תעאיוש ורבנים לזכויות אדם, מתעדים את מעשי השוד האלימים של ה"מתיישבים": השחתת שדות ועצים, הרעלת שטחי מרעה ובארות מים, הצתת אוהלים ותקיפת משפחות בתוך ביתן.

בתוקף סמכויותיה, ממשלת ישראל אחראית על סיפוק הצרכים ועל אכיפת החוק על כל תושבי אזור סי, בלי הבדל דת ולאום, אך אין צורך בדו"חות של ארגונים בינלאומיים כדי ללמוד על המדיניות המפלה של הרשויות. די לבקר באחת מבריכות השחייה החדשות של המתנחלים, ולהציץ בבארות המים של סוסיא. לא רק שהרשויות אינן דואגות שבית הספר המאולתר של ילדי הכפר יחובר לרשת החשמל, הן מבקשות להרוס את המתקן הסולרי שהוקם במקום בסיוע ממשלת גרמניה ורכב ההסעות שמביא את התלמידים לבית הספר המאולתר, הוחרם.

מלחמת ההתשה נגד תושבי סוסיא, כמו גם נגד חבריהם החיים באזור סי, מתנהלת בתחכום מרושע. רשויות התכנון מעכבות במשך שנים את תוכניות המתאר של היישובים הפלסטיניים. אין תוכנית - אין היתרי בנייה, אין היתרי בנייה - בונים בלי היתרים, יש בנייה בלא היתר - יש צווי הריסה.

אם ב-1972 אושרו כ-97% מהבקשות, 2,134 במספר, בשנת 2005 אושרו רק 13 בקשות, 6.9% מתוך 189. בשנים האחרונות הפלסטינים כבר אינם טורחים להגיש בקשות להיתרי בנייה. בכל הנוגע לאכיפת חוקי התכנון והבנייה, הרשויות הישראליות דווקא מגלות חריצות רבה כשמדובר בפלסטינים. על פי נתוני המינהל האזרחי, בשנים 2000-2007 הוצאו לפועל כשליש מצווי ההריסה (כ-1,100 מבנים) ביישובים פלסטיניים, לעומת פחות מ-7% בהתנחלויות. אף שהאוכלוסייה הפלסטינית באזור סי אינה מגיעה למחצית ממספר תושבי ההתנחלויות, היא "זוכה" ונפתחים נגדה שלושה מכל ארבעה תיקים על עבירות של בנייה לא חוקית.

חבל שרק קומץ ישראלים מתקוממים נגד הגירוש השיטתי של אנשים שאינם מבקשים אלא לחיות על אדמתם ולגדל ילדים בארצם. חבל שלמציאות הזאת - סיפור אמיתי שמתרחש במשך שנים ליד ביתנו - אין רייטינג. על סי הרשעות הזאת עוד נשלם ביוקר.

Read this article in English: Disinheritance sponsored by Oslo



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו