בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבוד הזגוגית וחירותה

136תגובות

שברים, מכות יבשות, משיכות בשיער, עשרות עצורים. כל אלו נראים לרבים תוצאה טבעית, לגיטימית ובלתי נמנעת של הפגנה. אבל הארץ כולה רעשה, כי במוצאי שבת נופצו שתי זגוגיות של סניף בנק. פתאום כותרות העיתונים הזדעקו. פתאום כולם הזדעזעו מהאלימות. אין הצדקה לאלימות – לא לשבירת צלעות של מפגינים, ולא לניפוץ זגוגיות של בנקים, אבל הגיע הזמן שנחשוב טוב טוב מה נתפש בעינינו כלגיטימי, מה נחשב בעינינו לאלים - ואת מי זה משרת. הגיע הזמן שנבדוק טוב טוב למה הבנקים הפכו לחשובים כאן הרבה יותר מבני אדם.

הפעם הראשונה שבה בית המשפט העליון דן במשמעות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא אירעה בשל הפגיעה בבלהה רובינובה, שגמלת הבטחת ההכנסה שלה קוצצה עד כדי פת לחם, או בשל הפגיעה בילד אסמעיל מחמד אבו גודה, שבכפרו בנגב מעולם לא נבנה גן ילדים - אלא בשל פגיעה בבנק המזרחי. כבוד האדם וקניינו של בנק המזרחי הוא זה שזיעזע את אמות הספים של בית המשפט העליון. הוא ולא בלהה. הוא ולא אסמעיל. לחוצן זה היה יכול להישמע אבסורדי, שחוק הנוגע לכבודו של אדם נידון לראשונה לטובת הגנה על בנקים. אבל זה הפך לעובדה כל כך טבעית, א'-ב' בלימודי משפטים. עובדה כל כך שקופה, כמעט כמו הזגוגית הממורקת של הבנק.

לפני שבועיים, כשנופצו בשכונת התקווה זגוגיות של עסקים זעירים, שהיו כל רכושם עלי אדמות של כמה פליטים, בני אדם, בשר ודם, עם רגשות ותקוות ושק של דמעות - אף אחד לא דיבר על אנרכיזם. אז לא בוצעו עשרות מעצרים. אז לא הוגשו כתבי אישום מזורזים, והכותרות האדומות לא נמרחו על העמודים הראשונים.

בהפגנה שלשום ניתן ביטוי מוחשי נפלא לסיבה שבגללה כל המחאה הזאת החלה מלכתחילה. עשרות כוחות יס"מ ומג"ב הגנו בגופם על חלונות ראווה ריקים של בנקים, ובאותה שעה היכו, עצרו וגרמו חבלות לעשרות בני אדם. אם למישהו נותר עוד ספק על מי המשטרה והשלטון מבקשים להגן - שלשום ניתנה לכך התשובה בקול תרועה רמה.

צריך עוד לחקור את היחס של הישראלים אל החוק. ייתכן מאוד שהוא קשור גם ליחס של היהודים להלכה. מצד אחד, פעמים רבות החוק בישראל הוא בגדר המלצה: ישראלים מרמים, ישראלים עוברים באדום, ישראלים מעגלים פינות. מצד שני החוק, הסטטוס קוו הקיים, הוא קדוש, וניסיון לשנותו הוא בגדר אנרכיזם ובגידה. החוק מתיר לבנקים לגבות אין סוף עמלות, לעקל בתי חייבים, להרוס בתים בכפרים לא מוכרים, לאפשר לבודדים לשלוט במשק הישראלי כולו, ולמנכ"ל - להרוויח פי מיליון מהמנקה.

ובכל זאת, על אף הקושי העצום של הישראלים לצאת נגד הסדר הקיים, על אף החשש להיחשב כ"לא פטריוט", או כאויב העם - סקרים שבוצעו במהלך השנה מצאו, כי כ-90 אחוזים מהאזרחים תמכו במחאה החברתית. 90 אחוזים, שיעור אדיר שלא נראה כמותו, הרגישו שהשיטה הכלכלית, האופן שבו מתנהל השלטון, סדר העדיפויות במדינה שהם כל כך אוהבים - מעוותים. 90 אחוזים זעקו שהם לא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים, שהם נאלצים להיאבק בכל בוקר מחדש על פירורים. אלו מספרים עצומים שמלמדים, שיש כאן הסכמה רחבה וחסרת תקדים על כיוון חדש שעל המדינה ללכת בו.

ומה עשתה מאז הממשלה? החליטה להעניק הקלות מס בסך מיליארדי שקלים לחברות רב-לאומיות, להעלות את המע"מ, ובימים אלו היא שוקלת לבטל את ההעדפות במס לעיירות הפיתוח. אה, ועל הדרך גם שברה כמה צלעות ועצרה 80 מפגינים שכעת היא מגישה נגדם כתבי אישום. כי הסדר הרי חייב להישמר, לא? ובסדר הזה ברור כבודו של מי חשוב יותר.

תומר שדמי היא דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו