בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המליציה של חולדאי

68תגובות

השוטרים שגררו על הרצפה את דפני ליף בעצם לא גררו את דפני ליף. הם עצרו את "דפני ליף" האידיאה - רעיון ההתנגדות האזרחית. קשה להאמין שהיו מסוגלים לעצור כך את דפני ליף, צעירה רכת דיבור ומראה, שלא עוללה להם כל רע. לרובם יש מן הסתם אחיות או בנות זוג שדומות לה. למעשה, מה שעשו השוטרים הוא הדבר האחרון בעולם שאנחנו מצפים משוטרים לעשות. כאשר שישה גברים מתנפלים בכוח ולאור יום על בחורה צעירה, מפילים אותה לקרקע, גוהרים עליה וחובטים בה, הציפייה העקרונית שלנו משוטר היא למנוע את המעשה, לא לבצע אותו בעצמו ולמנוע מאחרים את הפסקתו. בפיקוד המשטרה הגדירו את המעצר הזה אתמול כ"טעות אסטרטגית". הם כמובן צודקים גם לשיטתם, אבל ניתוחי רווח והפסד שכלתניים הם לא הסיפור פה.

נשאלת השאלה איזה אקלים איפשר לשוטרים לתקוף ולעצור כך בחוצות העיר את "דפני ליף", ולמחרת להפעיל אלימות גדולה עוד יותר על עשרות רבות מחבריה וחברותיה. התשובה לא יכולה להסתכם ברוח האנטי-דמוקרטית ואנטי-אופוזיציונית שמנשבת בישראל תחת שלטון נתניהו וסייעניו ברק ומופז (רק אתמול ראשי אופוזיציה לרגע, שאחד מהם אף התחייב ממש לא מזמן "להוביל את המחאה החברתית בקיץ"). היא גם לא יכולה להתמצות באלימות הבסיסית שטבועה כה עמוק בד-נ-א של החברה הישראלית, ואפילו לא בגיבוי האומלל שהוענק בדיעבד לשוטרים הבריונים על ידי השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ומפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. חייב להיות כאן דבר מה נוסף.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

המרכיב הסמוי אבל החיוני הזה נובע מהמרחב העירוני שבו אירעו ההתנגשויות. דמות המפתח כאן היא של ראש העיר תל אביב-יפו, רון חולדאי. במידה רבה חמק חולדאי מתחת לרדאר בימים האחרונים, והעיסוק בתרומתו להסלמה נדחק לשולי השיח, כמעין ספיח מוניציפלי. אבל זו תרומה מכרעת. אלימות תמיד גוררת אלימות, ובעולם המבוגרים דווקא יש חשיבות לשאלה "מי התחיל". ובכן, מי שהתחיל היו פקחיו של ראש העיר. למעשה הם לא התחילו, אלא המשיכו בדיוק מהנקודה שבה הסתיים הפרק הקודם - הפירוק הציני והכוחני של מאהלי המחאה בשלהי הקיץ שעבר, רגע אחרי שהעירייה הניחה בפתחי האוהלים מכתבים מנומסים מעוטרים בפרחים.

מיהם בכלל אותם פקחים לובשי חולצות שחורות? בשקט-בשקט, מתחת למכ"ם, הקים לו חולדאי זרוע משטרתית. מיליציה של גברתנים חמושים, שלבושם ואבזורם דומה דמיון מדהים לזה של שוטרי היס"מ. יש להם אפילו שם פומפוזי: הסיירת הירוקה, משל היו לוחמי קומנדו או לפחות אבירי צדק אקולוגיים. בפועל מדובר באנשים שאמורים לפקח על איסוף גזם וקקי של כלבים, אבל חולדאי מייעד אותם לגדולות.

בכך הוא מגשים את חלומו להיות ג'וליאני מקומי, נביא תפישת ה"חוק וסדר" הקרובה כל כך ללבו, אף שבישראל אין לראשי רשויות סמכות משטרתית. מלבד הסיירת שהקים לעצמו, חולדאי מגשר על הבעיה הפרוצדורלית הזאת בעזרת יחסים הדוקים במיוחד עם מפקדי המחוז והמרחבים שבתחום שיפוטו. כשהוא מתחייב מראש ש"השנה לא יקום אף אוהל בתל אביב" (לא כולל כמובן את אוהלי הענק המסחריים שיוזמת העירייה כדי לקדם את מיזמיה), יש מי שמיישם בעבורו את המדיניות בשטח.

חולדאי הוא לבטח אחד מראשי העיר הבולטים בתולדות תל אביב. אפשר להתווכח על דמותו ופועלו, קשה לחלוק על תרומתו לפיתוח המטרופולין הקוסמופוליטי שהופקד בידיו. הצרה היא שמדובר בטכנוקרט, לא בדמוקרט. כך הוא מנהל את העיר וגם את מועצת העיר, וזו הסיבה שבבחירות הקודמות נעלב אישית מהעובדה שהיה מי שהעז לקרוא עליו תיגר. הוא נמצא כעת בפרשת דרכים. אחת ולתמיד, עליו להחליט איזה ראש עיר הוא - של בניינים או של אנשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו