בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללמוד מדפני

30תגובות

דפני ליף מעוררת אנטגוניזם, מתוודה בכנות רבה רפאל בלולו, פעיל חברתי נמרץ וקולנוען מוכשר מעפולה. הוא לא היחידי. טוקבקיסטים, פה ושם גם כמה פובליציסטים, ובעיקר הרבה פעילים חברתיים חוזרים על הטרוניה הזאת בדרכים שונות מאז שנטעה אשתקד את אוהלה בשדרות רוטשילד. בת-טובים מכפר שמריהו, עורכת קולנוע, תל-אביבית, מקושרת וצחת עור: זהו לא הליהוק האידיאלי לדמות המנהיג החברתי שטיפחנו במדומיין השיתופי שלנו. לתפקיד הזה מועידות התרבות וההיסטוריה טיפוסים כמו מרטין לותר קינג או מלקולם X, אישים המגלמים בגופם המצולק הן את הזעם, בהיותם קורבנותיו של עוול מתמשך, והן את התקווה. כמשכילים רהוטים וחריפי לשון, הם מסוגלים לסחוף המונים, להחליף רגשי נחיתות בגאווה ובעוצמה, ולהציג חזון בעבור מי שבשמו הם מרימים את נס המרד, והשראה בעבור החברה כולה.

ליף, איך לומר זאת בעדינות, איננה עונה להגדרה זו. לא די בכך שהיא נתפשת כבת עשירים מפונקת, שהרעידה מדינה שלמה בגלל שלא מצאה פתרון דיור שיהלום את הסטנדרט האליטיסטי שלה, ולא די בכך שבילתה, על פי חרושת השמועות, את החורף בדילוגים בין בירות אירופה וארצות הברית, היא גם לא שירתה בצבא – סמל הסמלים של הסולידריות חברתית ואתוס הנשיאה בנטל. החוקים, אפוא, לא חלים על הפרינססה הענוגה, ובעודה מקטרת על אותו מנגנון שהעניק לה ערוצי מובילות חברתית ועוד כהנה וכהנה פריבילגיות, היא מדלגת בחינניות מהפגנה לקפה, מכינוס מעונב בניו-יורק לפאב בלונדון, מתהלוכה זועמת למסיבת עיתונאים מחויכת מול עדת צלמים רעבה.

מהו סוד קסמה של העלמה דפני ליף? רבים נוטים לחשוב, ובמידה רבה של צדק, שקשריה המרובים בחוג אנשי התקשורת, המכונה בפי כל "הברנז'ה", הוא שהעניק לה את החיבוק התקשורתי החם שאקטיביסט מן השורה יכול רק לחלום עליו. היא עצמה הודתה בכך בדברים שנשאה בוועידת הנשיא מדושנת העונג (שעצם נוכחותה בה הרתיחה לרבים את הדם). ואכן, בכל ההפגנות והפעילויות שבהן יצא לי להבחין בה, תמיד היתה מוקפת בעיתונאים מסורים, שהביטו בה בעיניים נוצצות והנציחו במצלמותיהם כל תנועה, כל רפליקה, כל הנפת-פוני בנשיפה או ניגוב אגלי זעה מהמצח.

אחרים העלו את הטענה כי ליף ניחנה בכושר ייחודי לדבר לקהלים מגוונים. העילגות שלה, טענו, היא ביטוי מהפכני לשבירת מוסכמות, המערער על השיח התקין שבאמצעותו מצליח הממסד להחזיק את כולנו ממושמעים. שפתה הדלה, חוצפתה, ונטייתה שלא להביא את רוב משפטיה לכדי סיום, קורצים ל"המונים" שנפשם קצה באלה ש"רק יודעים לדבר יפה". ואילו "ברנז'אותה" המופגנת, אשכנזיותה היהירה, ותקינותה האופנתית – כל אלה מאפשרים לתנועת המחאה לרכוש את אהדתם של בכירים בתקשורת.

אולם יש עוד משהו שעשוי להסביר איך מצליחה בפעם השנייה העלמה המבולבלת למראה, להפוך לכולנו את סדר היום ולהזריק אנרגיה מחודשת לוורידיה של המחאה המנומנמת, שכבר כמה מוצאי-שבת ברציפות מכריזה לעייפה על עוד "יריית פתיחה" של הקיץ החברתי. ולדבר הזה קוראים ביצים.

בלי להתלבט הרבה, בלי לפטפט, לאיים ולהבטיח – היא פשוט עושה. ובעוד שרבים שקועים בקטטות אידיאולוגיות או במאבקי אגו, עושה ליף את מה שאחרים עדיין חושבים איך לנסח במילים משכנעות. והמעשה שלה מסתכם, גם הפעם, באקט סימבולי פשוט להפליא שמשמעותו האחת היא "עד כאן". תגידו מה שתגידו עליה ועל המאבק, ולי אישית יש ויכוח מר עם רוב מסריה של המחאה, מליף כולנו יכולים ללמוד שיעור יסודי באסרטיביות: איך לקום ולהגיד "נמאס לי" ולהישאר בחיים. זהו המסר שסחף את ההמונים בקיץ שעבר, וזהו המסר שמתסיס את הרחובות גם עכשיו.

ולא רק הציבור יכול ללמוד משהו. ראשי המחאה האחרים, שעד אתמול הליטו את פניהם במבוכה למראה הכיכרות השוממים, ושננטשו על ידי חלק מידידיהם בתקשורת, גם הם יכולים ללמוד משהו מליף. מחאה לא רק מדברים או מסבירים. מחאה לא רק שרים ומאיירים. מחאה לא רק זועקים. מחאה עושים. כי מעשה פורץ מסגרת, ולא נאום מסוגנן, הוא סוד הכריזמה של מנהיגי מחאות לאורך ההיסטוריה. והציבור, אם הוא באמת חפץ בשינוי חברתי, ילך אחרי הראשון שיקום, ולא אחרי המפליא בדיבור. תשאלו את ויקי כנפו, מצד אחד, או אפילו דניאלה וייס, מהצד השני.

ד"ר איתן אורקיבי מלמד רטוריקה של מחאה ושינוי חברתי באוניברסיטת תל-אביב 
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו