בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לראות את אילן רמון בעיניים פלסטיניות

אחרי סערת הגינויים, כדאי לעצור ולחשוב: האם בקשתו של ח"כ טיבי שלא לקרוא למרכז החלל בטייבה על שם רמון היא כל כך בלתי סבירה?

224תגובות

הפעם הצליח חבר הכנסת אחמד טיבי לעורר גם את זעם "השמאל". טיבי העז לפנות לשר המדע דניאל הרשקוביץ ולבקש שמרכז החלל בטייבה לא ייקרא על שם טייס החלל ואיש חיל האוויר אילן רמון, שנהרג באסון התרסקות מעבורת החלל קולומביה ב-2003.

עוד לפני בחינה מהותית של בקשתו של טיבי, כדאי להתעכב על האופן שבו נעשתה: בדיסקרטיות, בלא כוונה שהיא תתפרסם. טיבי, שנשא לפני כשנתיים וחצי נאום לציון יום השואה הבינלאומי, שהוגדר על ידי יו"ר הכנסת ראובן ריבלין כנאום הטוב ביותר ששמע אי פעם בכנסת, הוא המנהיג הערבי שמדבר יהודית יותר טוב מכל מנהיג ערבי אחר (וייתכן שאף טוב יותר ממנהיגים יהודים רבים). הוא מבין היטב מיהו אילן רמון בעבור הרוב היהודי, כאדם וכסמל - האיש שהיה שותף להשמדת הכור הגרעיני בעיראק וטייס החלל הישראלי הראשון - ולאיזה חלק ביוגרפי של רמון אותו ציבור פחות מודע: השתתפותו כטייס חיל האוויר במלחמת לבנון הראשונה.

טיבי כתב להרשקוביץ בדיסקרטיות, כדי לא לכפות על הציבור היהודי עימות מאתגר עם הקונסנסואליות של רמון. אולם הרשקוביץ טרוד כעת בעניינים חשובים בהרבה מהמורשת של רמון: התמודדות מול זבולון אורלב ונפתלי בנט על ראשות "הבית היהודי". ומשום שאחת האסטרטגיות הדומיננטיות של חברי הממשלה הנוכחית היא צבירת נקודות פוליטיות על ידי השתלחות במיעוטים ובאוכלוסיות חלשות אחרות, מצאה הפנייה את דרכה אל הספירה הציבורית. עקב כך מתחייבת כעת בחינתה לגופו של עניין.

רויטרס

במלחמת לבנון נהרגו אלפי אזרחים לבנונים ופלסטינים, בין השאר כתוצאה מירי טילים על ידי חיל האוויר. המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש חי בביירות בזמן המלחמה, ובספר הפרוזה הראשון שלו, "זכר לשכחה", הוא כתב עליה: "ההיסטריה של המטוסים גוברת והולכת. השמים נאחזו טירוף. נטרפה עליהם דעתם לחלוטין. בוקר זה מבשר כי היום הוא היום האחרון במניין הבריאה. היכן הם מכים? היכן הם אינם מכים?" ובהמשך: "המת אינו מת באקראי. החי הוא שחי באקראי, כי אף שעל לא חמק מאיזשהו טיל, ואין צעד שלא פגע בו איזשהו פיצוץ" (תרגום: סלמאן מצאלחה). על רקע זה אי אפשר לבטל כלאחר יד את טענתו של טיבי שקריאת מרכז החלל על שם טייס שלקח חלק פעיל במלחמת לבנון, עלולה "לפגוע ברגשותיהם של תושבי המקום והמגזר הערבי בכלל" .

אפשר להתנגד לגישתו של טיבי. ראשית ועיקר, לא ברור מה היה חלקו של רמון עצמו במלחמה, באילו תקיפות השתתף ובאילו לא. שנית, מתעוררת השאלה מהו העיקר ומהו הטפל - עצם פתיחת המרכז בטייבה, או קריאת המרכז על שם רמון (בהקשר זה כדאי לדעת שמדובר ב"מרכז" בתוך מבנה קיים, בעלות נמוכה של מאות אלפי שקלים בודדים בלבד - לא בדיוק ניסור והעתקה של מרכז החלל קנדי לטייבה - אשר בחלק משמעותי ממנה ממילא תישא העירייה). אבל הדיון הזה לא מייתר את השאלה מדוע להתעקש לכפות על הציבור הערבי את הקונסנסוס הישראלי-היהודי, תוך התעלמות מופגנת ומתנשאת מהמשמעויות הסמליות השונות שמייחסים יהודים וערבים לאותם סיפורים ואנשים.

מנהיגותו של טיבי, דווקא מאחר שהוא מכיר טוב כל כך את הציבור היהודי, צריכה להיבחן לא רק ביכולתו להצביע על פערים בין הנרטיב היהודי לזה הפלסטיני ולפעול לכך שהשני לא יימחה. עליו גם לאתר עקרונות ואנשים שסביבם יכול להתפתח אתוס ישראלי משותף. אבל האתגר המשמעותי הוא דווקא של הציבור היהודי: עליו לחתור לדעת יותר על ההיסטוריה והתרבות של המיעוט הערבי. ולא פחות חשוב, לא להזדעק בכל פעם שהנרטיב הקונסנסואלי שלו מאותגר על ידי אנשים כמו טיבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו