בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור טוב מפוטין

25תגובות

היה זה יום קיץ חם של שמחה גורפת, להוציא כמה מפגינים אזוטריים – כן, אותם טיפוסים מוזרים, שמשום מה צצים להם בדרישה לדמוקרטיה או שמבקשים לכבד את זכויותיהם של כל מיני מיעוטים. הם אינם אגרסיוויים, המיעוטים הללו. הם פשוט לא מסכימים שבארצו של כבוד נשיא הפדרציה הרוסית, ולדימיר פוטין, ירדפו אחריהם עם המקלות ויוציאו אותם אל מחוץ לחוק.

מטרת כתיבת מאמר זה אינה ללגלג, חלילה, על חשיבות ביקורו של נשיא רוסיה בישראל. זכרם של חיילי הצבא האדום ושל קורבנות הנאציזם - קדוש, ותרומתו של הצבא הסובייטי לניצחון במלחמת העולם השנייה – מכרעת. אך מה לעשות, שכבוד הנשיא פגש בארץ הקודש אנשים שהתנהלו כחבורת וסלים מתרפסים בפני סניור שעבר במקום במקרה.

תחנוני הנשיא, שמעון פרס, בפני פוטין לדבר אל ליבם של האייתולות באיראן משום ש"ישראל רגישה מאוד לאיומים" היו מביכים, כמו קריאות ה"גוועלד" בנושא זליגת הנשק הרוסי לארגוני הטרור. כל אלו באוזני מנהיג, שאינו מאפשר טיפול ראוי ברוצח מדמשק, שעה שהגוויות בסוריה נערמות באלפים. פוטין, נתניהו וליברמן יכולים לחייך בשיחות אישיות "חשובות ומועילות ביותר", אבל איש מהם לא ביטל את הצהרתו של שר החוץ הרוסי, סרגיי לאברוב, לפיה: "החלפתו בכוח של אסד אינה באה בחשבון".

רוסיה היא מעצמה צבאית, לפחות בכל הקשור לשאיפותיה הפוליטיות-גלובליות. הנהגת ישראל – המבוהלת עד עמקי נשמתה מהאביב הערבי - נחבטת בדופן האוניה בין מדיניות ברק אובאמה לבין רצונה להראות לאותו נשיא אמריקאי אצבע משולשת. מצידה, הרוצח הסורי רשאי להישאר בתפקידו - אם זהו רצונו של היושב בקרמלין.

וברקע נמצא ההסכם להקמת "גאזפרום-ישראל", ואולי גם הקמתם של מרכזים רוסיים בעלי חשיבות אסטרטגית - על אדמת ישראל ובסיועה הטכנולוגי. "ראה, ברק בן חוסיין אובאמה, אתה לא השליט היחיד כאן - יש לנו 1.5 מיליון יוצאי מדינות חבר-העמים, ורובם לא אוהבים אותך", חוגגים הישראלים, "יש לנו את פוטין כאן בירושלים!". הרי ליברמן כבר הבהיר את הנקודה יום לאחר הבחירות לדומא, באומרו ש"מבחינתה של ישראל - הכל התנהל טיפ-טופ".

וכבר עומדים בטקס שני ילדים מבוהלים, שמברכים את הנשיא האורח, כמיטב המסורת של טובארישץ' סטאלין. וכבר מציג תיאטרון "גשר" כלהקה מקולחוז נידח, אבל עם הישג מהותי: פוטין מצטרף לשירת "קפטן, קפטן, תחייך - הים נכנע רק לאמיצים".

ורק איכשהו לא נעים, ואפילו עצוב, למראה האמיצים והגיבורים האמיתיים - ותיקי מלחמת העולם השנייה, שהיו אמורים להיות מרכז החגיגה, אך בפועל נדחקו לפינה על ידי פוליטיקאים ערמומיים ונצלנים. לא, אדוני הנשיא, ולדימיר פוטין - אין כאן טענות כלפיך. הרי גם כאן, בישראל – ממש כמו אצלך - לומדים כיצד לטפל במחאה החברתית ולהסתיר בעיות מהותיות מתחת לשטיח האדום.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו