בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה החדשה והתקשורת הוותיקה

7תגובות

ההצלחה או הכישלון של תנועת המחאה בקיץ הקרוב תלויים בתקשורת, זו החדשה (פייסבוק ויו-טיוב) וזו הוותיקה (עיתונים, טלוויזיה ורדיו). בקיץ שעבר המחאה החלה מעל דפי הפייסבוק וברשתות החברתיות: יצחק אלרוב פתח את דף הפייסבוק של מחאת הקוטג' ב-12 ביוני 2011. בתוך יומיים הצטרפו לדף 32 חברים. בשלב הזה פירסם אתר Ynet ידיעה על ההתארגנות החדשה. למחרת עלה מספר המצטרפים ל-7,000.

בידיעה שפירסם TheMarker ב-15 ביוני נאמר שמדי שעה מצטרפים כאלפיים גולשים. באותו ערב כבר מנו המוחים 53 אלף. ב-29 ביוני התחילו רשתות השיווק להוריד מחירים. המחאה החלה להתגבש ברשתות החברתיות המקוונות והגל הראשון הזה הוא שעורר את התקשורת הוותיקה - המהדורות המובילות בערוצי הטלוויזיה והעיתונות היומית.

התקשורת הוותיקה, המהווה עדיין מדורת שבט וקובעת סדר יום ציבורי, גילתה עניין רב במחאה, לפחות בראשיתה. היא זיהתה סיפור על תנועה אותנטית וססגונית, התלכדות של חוגים חברתיים שונים ומצוקות אמיתיות. התקשורת סיקרה בהבלטה ובאהדה ובכך העצימה את המחאה. היא דיווחה בשידורים ישירים ממחנות האוהלים, מהפגנות, ממסיבות עיתונאים של דוברי המחאה, ונתנה ביטוי נדיב ואף ידידותי מאוד למנהיגות המחאה. היה במחאה משהו חדש ורענן, ספונטני ואמיתי, וזה היה סיפור טוב מבחינת התקשורת, שהכירה במצוקה אך גם ברייטינג של אירועי המחאה.

אבל אז, עוד במהלך הקיץ, התעוררה התקשורת ומצאה שהיא עצמה במצוקה: המחאה פגעה קשות ברווחי המפרסמים הגדולים (יצרני מזון ומשקאות קלים, חברות טלפונים, רשתות מזון, בנקים), ואלה צימצמו את תקציבי הפרסום שלהם. "אפקט המחאה", כפי שכונה בענף הפרסום, הביא לשפל עמוק בפרסומות (מדד הפרסום הנמוך ביותר בחמש שנים, פגיעה קשה בתקציבי הפרסום של משרדי הפרסום המובילים וירידה דרסטית בהזמנת פרסומות בטלוויזיה המסחרית בתחנות רדיו ובעיתונים).

התגובה לא איחרה לבוא. הסיקור של המחאה שינה כיוון: הוא היה פחות בולט, פחות אוהד ולעתים קרובות ביקורתי ואף שלילי. כבר בקיץ שעבר הפנתה התקשורת עורף למחאה והחלה לסקר יותר את האכזבה ממנה (רק אלפים בודדים באו לכיכר, דווח על אחת ההפגנות), להתמקד במחלוקות פנימיות ולדחוק את הדיווחים לסוף המהדורות או לעמודים פנימיים.

פתיחת קיץ 2012 מבשרת כי התקשורת למדה את הלקח ולא תאיר פניה למחאה החברתית. כבר באפריל צוטט (בין היתר בעיתון "הארץ") יוסי ורשבסקי, אז מנהלו הכל-יכול של ערוץ 10, כמי שאמר לעובדיו: "אל תייצרו מחאה חברתית". בשיחה לקראת חג הפסח תלה המנהל את מצבו הקשה של הערוץ גם במחאה החברתית, ואמר כי "מחאה נוספת עלולה להוות מכת מוות" ("הארץ", 5.4). מי שעוקב אחר סיקור המחאה כיום, יתרשם כי התקשורת של קיץ 2012 מסקרת את המחאה באופן ביקורתי, במיקום שולי יותר ובפרשנות מסתייגת.

מה יכולים אנשי תנועת המחאה לעשות? הם לא יוכלו לשכנע תקשורת פגועת-הכנסות לחדש את יחסה האוהד למחאה. מה שנותר הוא לשוב לתקשורת האלטרנטיבית, לערוצי האינטרנט, לדפי פייסבוק, לציוצי טוויטר ולסרטוני יו-טיוב. קיץ 2012 יהיה מבחן קשה לא רק למחאה החברתית, הוא גם יבחן את כוחה של התקשורת החדשה מול התקשורת הוותיקה.

פרופ' וימן מלמד בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו