בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשגדעון סער פגש את שלי יחימוביץ

294תגובות

לשלי יש חבר וקוראים לו גדעון. חברותם היא מן המפורסמות, ובשבוע שעבר זכתה לפרסום נוסף. בעמוד הפייסבוק שלה כתבה יו"ר האופוזיציה: "היי, זאת שלי, גדעון סער הוא חבר קרוב שלי כבר 25 שנה, וזה חרף חילוקי הדעות בינינו".

מה יפית חברות קרובה בין רחוקים, שיש בך נאורות של בני תרבות. איש לאחותו - אשה לאחיה - יאמרו חזק, ושניהם יתעלו על המתרס כנפשות תאומות.

ועל מה היתה גאוותה של יחימוביץ' בחברה הוותיק? על שגינה בסטטוס שלו "התבטאויות של ח"כים נגד הומואים ולסביות. אני חושבת שלשר חינוך מהליכוד מגיע חיזוק". ולמי שמתקשה בחיזוקים, כמוני, לא נותר אלא לשאול: האם אין זה מובן מאליו, ששר חינוך בבושמניה או בהוטנטוטיה יתנער מתועבות אנסטסיה ואורי? מה הרבותא.

אין אפוטרופוס לעריות ואין אפוטרופוס לחברויות. מי האיש, מי אני, שרשאי לתחוב אפו בין שניים שמרחרחים זו את זה, ואומרים לריח הדבק טוב. ולמה כל הרכיל הזה צריך לעניין אותנו. באמת למה? כי מכאן עולה הסוגיה העקרונית של חברות בפוליטיקה.

איש צעיר הייתי, ובכל שבת הזדמנתי לכפר סבא כדי לאכול ארוחת בוקר ולשוחח עם פנחס ספיר. ספיר היה בשעתו ממליך המלכים, והסכים לשבת בממשלת המלכה, שהלכה בדרך הפוכה משלו: הוא חשב שהכיבוש הוא קללה, והיא חשבה אותו לברכה.

שדה ראייתה היה מוגבל, ספק אם ראתה עד לקצה חוטמה. אך דווקא גולדה מאיר נבחרה להנהיג את המדינה בתקופתה המעצבת, ספיר הוציא אותה מהנפטלין. היא היתה מספיק טיפשה כדי להאמין שישראל גלילי חכם, ומפיו חיתה.

מדי שבת דחקתי בספיר הכל-יכול לשים קץ למדיניותה המסוכנת, והוא התחייב תמיד לעשות מעשה: "אתה צודק", אמר, "ככה זה לא יכול להימשך; היא עוד תשמע ממני". הוא אפילו ערך חזרות - איך ידפוק על השולחן בישיבת הממשלה, ואיך הם ייפלו שם כולם מהכיסאות.

ושום דבר לא קרה; עד שהבנתי: "היא חברה שלי הרבה שנים, קשה לי להרים עליה יד", התוודה לבסוף וכמעט בכה. והמלחמה הנוראה לא איחרה לבוא. אלפים שילמו בחייהם על החברות הזאת, כל המדינה שילמה ביוקר.

מאז אני יודע: אהבה וגם שנאה מקלקלות את השורה, חברות מקלקלת את האחריות. ומה יותר חשוב - נאמנות לדרך או למוביל בדרך-לא-דרך. חברות היא מידה טובה, חברות בין פוליטיקאים עלולה להיות הרת אסון. זאת הסיבה שבגללה נזהרתי כל חיי בחברי.

גדעון סער הוא היום פוליטיקאי לאומני קיצוני, כבר מזמן לא הדי-ג'יי של החברה, אם כי שמיעתו החדה מאפשרת לו לקלוט את מנגינת חלילם של פייגלין וכת דליה. אין צורך באומץ לב כדי לגנות את אנסטסיה המטורללת, אך הרבה זדון לב נחוץ כדי לשלוח את תלמידי ישראל לעיר האבות והאפרטהייד; אלא אם התכוון השר ליתן משמעות נוספת ב"שכב עם אבותיו".

ביג דיל, אז הוא תבע את עלבונה של הקהילה ההומו-לסבית, כאילו ניתן להפריד בין שוביניזם לאומני להומופוביה; כאילו יתושי הקסנופוביה וההומופוביה אינם מקננים באותה מדמנה ממארת. הרי כל עמדה אתנוצנטרית ואדנותית גוררת אחריה את כל "האחרים" המודרים - פליטים, פלסטינים, נשים, הומוסקסואלים; רדיפה רודפת רדיפה.

שמענו אותך; אך למה לא השמעת קול כשגירשו בחטף ילדים שחורים עוד לפני שנסתיימה שנת לימודיהם? ולמה שתקת כשממשלת נתניהו ועיריית חולדאי שילחו במפגינים שוטרים ופקחים שאולפו לתקוף? מה לא מתרפסים ועושים כדי שפוטין ירגיש כמו בבית.

יום אחד תבקר בבית ספר ותלמידה תקום ותשאל: למה הלשון שלכם ארוכה כל כך, ולמה השטיחים הנפרשים לכבוד האורח הזה כל כך אדומים.

Read this article in English: Such good friends



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו