בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לצאת מהקופסה לעשייה מדינית

23תגובות

אין כמנהיגינו לדעת הכל על הכל ואף לייעץ למנהיגי המעצמות איך לנהל את העולם. מי אם לא ביבי הוא שחושף בראיון ל"וושינגטון פוסט", שארצות הברית החלה בהכנות ברמה הטכנית לתקיפה באיראן. ומי אם לא שאול מופז מייעץ לנשיא אובמה, ש"אם כל האופציות האחרות ייכשלו, ארה"ב צריכה להוביל מתקפה". ובוגי יעלון, ברברן סדרתי, מכריז, שעדיף לשלם יותר בעבור דלק ובלבד למנוע איראן גרעינית. הצעה טובה, בתנאי שהשרים ישלמו מכיסיהם את הדלק של מכוניותיהם. וכוכב הצמרת הנשיא פרס מכריז, שהטעות הגדולה ביותר שלנו היא שאנחנו מקימים ועדות חקירה לבדוק כשלים במקום לבדוק הצלחות. ומי אם לא שוב ביבי מכריז, שעד סוף המאה, האיסלאם המיליטנטי יובס. מה היתה אומרת דודתי מנוחתה עדן על כגון זה? "כה יחיה עבדול נאצר".

בעוד אנשי החמאס מעזה משגרים קסאמים וגראדים ככל העולה על רוחם, האחים המוסלמים במצרים זכו בניצחון מוחץ, ומועמדם נבחר לנשיא. לא לתוצאה זו ציפתה ארה"ב כשאובמה פתח את יוזמת השלום שלו דווקא בקהיר ולא החמיץ שום הזדמנות לא לבקר בישראל.

לא אובמה ולא גאונינו בשלטון לא חלמו על כך שפוטין יתחיל סיור מדיני באזור בביקור ידידותי דווקא בישראל. כן, אפילו בירושלים. ומובן מאליו, שמי שקיבלה את פניו בבית ראש הממשלה היתה לא היתה אחרת מאשר שרה וחיוכה הגדול, שהונצחו במצלמות הממלכתיות.

האם העלה פוטין בשיחותיו כאן את הנושא האיראני? הכתב המדיני הבכיר יאמר בשפתו המקובלת, ש"לא ניפול מהכיסא אם הנושא עלה ולא בנחמדות". הביקור של פוטין מרמז על החלטתו להחזיר את רוסיה למעמד של שחקנית ראשית מול המערב באזורנו. ואם נכונה הידיעה שפוטין העביר לאבו מאזן מסר מביבי על נכונותו לשבת עמו בכל עת ובכל מקום, זה אולי גם מסר של פוטין לעולם: גם אני כאן.

היה לישראל משולש אסטרטגי של בעלי ברית במזרח התיכון: איראן של השאה, טורקיה בחסות הצבא ומצרים אחרי קמפ-דייוויד. איראן נפלה עם השאה, טורקיה נופלת עם ארדואן - השאלה היא, אם קיימת סכנה שנאבד גם את השלום עם מצרים. השלום הזה לא היה אמנם חם, אך ההסכם כובד לפרטיו; בזכותו נהנתה מצרים מתיירים רבים, גם מישראל, וקיבלה מדי שנה כשני מיליארד דולר סיוע שנתי. ואף שלא היה מדובר בסיפור אהבה, מדי שנה היו שליחים מצרים בודקים עמנו בסתר אם יש עלייה בסיוע, כך שגם הם יוכלו ליהנות ממנו ולהקל את המצוקה הכלכלית הגדולה במצרים, שבה מצטרפים מדי שנה מיליון וחצי אנשים לדורשי העבודה.

בניגוד לחששות ששררו באזור, הנשיא מוחמד מורסי, ששהה חלק מחייו בארה"ב, נחשב לאיש שקול ומתון. כהגדרת איש המכירו היטב, "לא איסלאמיסט מהסוג המוכן לחתוך את אפו כדי להרגיז את פניו". אנו מוכרחים לחתור במהירות לכינון יחסי אמון עם מצרים תחת הנהגתה החדשה. כשם שמורסי רוצה תלות מופחתת בצבא, בניגוד לקודמיו, על אחת כמה וכמה אנחנו צריכים להיזהר מפני יחסים קרובים מדי עם הצבא והמודיעין - מעבר למה שיוסכם עם מורסי. כדי שלא ניראה כמתערבים בענייניה הפנימיים של מצרים החדשה.

לא רק זהירות דרושה כאן, אלא גם יוזמה. לא צריך להפגין עוינות וחרדה ממה שקרה במצרים. ישראל היא עדיין המדינה החזקה באזור, וצריך לקבל את הבחירה של העם המצרי בלי זלזול. גם להם לא קל עם הליכוד, המתנחלים ונערי הגבעות בשלטון. הנשיא המצרי החדש הוכיח אומץ לב ותבונה כשהכחיש רשמית שהוא מתנגד לסנקציות נגד איראן. אין אהבה גדולה בין שתי המדינות, ועוד זכור איך סאדאת גירש בן לילה מאות סטודנטים איראנים לטהראן בהסבר "הם מעריצים את חומייני? שיביעו את הערצתם בטהראן".

מצרים החדשה, נוכחות פוטין באזור, התגייסות העולם נגד האיום האיראני - כל זה מחייב גם אותנו לצאת מהקופסה של אי-עשייה לחשיבה חדשה.

Read this article in English: Time to turn over a new leaf with Egypt



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו