בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מרוויח משנאה לחילונים

72תגובות

שלושת הצעירים שנעצרו לאחרונה בחשד שריססו כתובות נאצה בכניסה למוזיאון "יד ושם" משתייכים לזרמים חרדיים קיצוניים. ואכן, ההאשמה שהטיחו הכתובות בתנועה הציונית - ולפיה היא פעלה בזדון כדי שתתחולל השואה - מועלית על ידי חוגים קיצוניים בציבור החרדי מאז שנות ה-80, כאשר התחזק ציבור זה מחדש: ככל שגוברת קנאותם של חוגים אלה ביחס לשמירת המצוות, כך מתחזקת שנאתם למדינה ולציונות. האשמה נוראה זו, מלווה בביטויים כמו "פושעי שואה", "שותפיו של עמלק", "ידיהם דמים מלאו", הועלתה על ידי קנאים מחסידות סאטמר ומנטורי קרתא, וכן על ידי מקורבים ל"דגל התורה" ולצעירי אגודת ישראל.

להאשמה הזאת יש פן תיאולוגי: הציונות היא חילונית, וחילוניות היא כפירה בעיקר. כי כשהתנתקה כביכול ממורשת העם וערכיו ביקשה הציונות להיות ככל הגויים ולהקים מדינה. אבל "לא ככל הגויים בית ישראל", שהרי הוא עם הבחירה. הכפירה ברעיון בסיסי זה גרמה להפרת שלוש השבועות שהשביע אלוהים את ישראל והאומות במעמד הר סיני, לפי הפרשנות שניתנה להן בימינו: שלא ידחקו את הקץ בכוח, ולא ישאפו לביטול הגלות בידי אדם, אלא יחכו לגאולה מידי שמים ומשיח. מאחר שהציונות עשתה את ההיפך מזה, היא התירה גם את אומות העולם משבועתן, שלא ישעבדו את ישראל יותר מדי, ובכך המיטה עליו אסון נורא.

להאשמות הללו מוסיפים חוגים אלה את הטענה ההיסטורית-הפוליטית, שלפיה הציונות לא רצתה חרדים בארץ. אלא שהאמת המרה היא, שהנאצים לא בדקו בציציות ורצחו את כל מי שהצליחו להניח עליו את מגפם, ולו היו כובשים חלילה את הארץ בקיץ 1942 גם דינו של היישוב היה נחרץ. איך לפי החרדים הקיצוניים אפשר להסביר את העובדה שהיישוב, שמנה כחצי מיליון נפש, רובם כופרים - ניצל מהנאצים?

השואה עוררה בקרב הציבור החרדי שאלות נוקבות כמו היכן היו אלוהים והרבנים בזמן הזה, וכיצד עמד הציבור המאמין בניסיון האנושי-המוסרי שזימנה השואה. התשובה שלפיה הציונות אשמה מעידה על שטחיות ודלות רוחנית ומהווה עלבון לאמת ההיסטורית, לעם היהודי ולמדינתו ולא פחות מזה לבורא עולם ולמאמיניו. שהרי זה מה שעולה מתיאור הציונות ככל יכולה, מעין שטן שווה בכוחו לאלוהים. רוב רובו של הציבור החרדי נתן תשובות אחרות לגמרי לתהיות הללו.

ואולם, האשמת הציונות בשואה יכולה לשרת חוגים רחבים יותר מאלה המפרסמים אותה, מפני שהיא מסייעת לאינטרס פוליטי מובהק, והוא המאבק במדינה החילונית. שהרי אם הציונות כבר הפקירה כביכול את העם בזדון פעם אחת, אין היא ראויה יותר להנהיגו, ולפיכך המאבק להקים בארץ מדינת הלכה צודק מכל בחינה ובייחוד כלקח מן השואה. ההאשמה משרתת גם צורך פנימי, אולי חשוב יותר, והוא חיזוקו של הדימוי העצמי החרדי מול המודרנה והמדינה על שלל פיתוייהן. זאת, באמצעות האמונה בכך שאלוהים לא ממש נטש את עמו בשואה אלא רק הסתיר פניו, שהרבנים בנו מחדש את העולם החרדי לפי מצוותו, ושהיהודי המאמין יצא טהור ומחוזק מניסיון השואה, להבדיל מן החילוני. ואם כך השואה אינה אירוע חסר פשר, ואפשר להמשיך במשנה מרץ לדבוק באותה דרך.

פרופ' פורת היא ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו