בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מי מגן מבקר המדינה?

23תגובות

נמצא האחראי המסתורי לפרשת יחסי אהוד ברק עם גבי אשכנזי: דוד בן-גוריון, שרוחו מרחפת מעל לרבות מהדמויות העיקריות בפרשה.

בארכיון בן-גוריון בשדה בוקר נשמרה התכתבותו בספטמבר 1964 עם המזכיר הצעיר של מועצת פועלי ירושלים, מיכה לינדנשטראוס. אל"מ אודי בן אליעזר, אחד מפרקליטיו של אל"מ ארז וינר, הוא נינו של בן-גוריון ושואל את המבקר, בהד לפרשת לבון שהיתה למשימת חייו של בן-גוריון, "מי נתן את ההוראה" לכתיבת מסמך בועז הרפז (או "מסמך קורן", לפי וינר, לכבוד ראש מטהו של ברק, יוני קורן). ושר הביטחון ברק, מעריץ מוצהר של בן-גוריון, שחתירתו להשלטת מרותו עומדת במרכז הביוגרפיה שלו מאת שבתי טבת, מחקה אותו, אף שהחיקוי אינו דומה למקור.

בן-גוריון רצה בחשיפת האמת, כואבת ככל שתתברר. לברק וללינדנשטראוס נוח שהאמת תמתין. בשבוע שעבר הסכימו שופטי בג"ץ עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין ונעם סולברג לאיסור הפרסום, אם גם ארעי ומאוחר, של העדויות שנמסרו בפרשה למבקר ולעמיתיו.

הצו יישאר בתוקפו עד לפרסום דו"ח המבקר. אז יתפרסמו העדויות, ובלבד שלא ייפגע ביטחון המדינה (כאילו התנהגות המעורבים בפרשת הרפז אינה פוגעת בביטחון), לא תחולל צנעת הפרט (כל פרט? גם הרפז?) ולא תופר הסודיות שהבטיח המבקר לעדים מסוימים.

ההחלטה נומקה בצורך הקיים בחברה דמוקרטית לאזן בין "חשיבותה של עיתונות חופשית וחוקרת, המביאה לידיעת הציבור פרטים אודות התנהלות שלוחיו ונבחריו" לבין הקפדה על שמירת "מוסד מבקר המדינה" ויעילות בדיקותיו גם לטווח ארוך.

לכאורה, לא נורא אם הציבור ימתין עוד זמן מה. למעשה, עלול איסור הפרסום לגרום להסתרת פרטים חיוניים, שידיעתם לפני פרסום הדו"ח יכולה להשפיע על מידת האמון ברצינותה של העדפת גרסה אחת על יריבתה. הסתרה זו, ארעית או מתמדת, אמורה להגן על מבוקרים, אבל יותר ויותר מתגנב חשש, שמא המבקר רוצה להגן על עצמו. קריאת מקצת העדויות - שציטוט מהן אסור כעת - מלמדת שעבודת הביקורת בפרשת הרפז חטאה לא אחת בשטחיות ובשרירותיות. שאלות הביקורת חושפות פערים מדאיגים בהכרת תולדות צה"ל; ותשובות מטעות, במזיד או בשוגג, נותרות ללא תיקון והערה.

המבוקרים גם אמורים להעיד בנפרד. לולא נמסרו העדויות, לא היה נחשף שקורן התלווה לעתים לברק; המבקר לא טרח למנוע תיאום עדויות, והתוצאה בולטת בשימוש במונחים דומים ואף זהים. מתמלילי ההקלטות של שיחות וינר-הרפז עולה עוד עובדה שלמבקר נוח להצניע: הרפז התרברב בקשריו עם לינדנשטראוס וריכל על ראש חטיבת הביטחון במשרד המבקר, האלוף במיל' יעקב (מנדי) אור. שניהם אמינים יותר מהרפז ומי כמותם יודע שלדבריו לא היה כל בסיס - אבל אם הם חושבים שהוא שקרן, לא מובן איך טענות חדשות שגולל על וינר ואשכנזי, לאחר הפצת טיוטת הדו"ח, הצדיקו לפתע תפנית בעמדת המבקר בשאלת חקירה פלילית בפרשה.

ומי מהמבוקרים האחרים - או מהאזרחים הנותנים מבטחם בהוגנותה של הביקורת - היה מאמין שמבוקר אחד ויחיד מרשה לעצמו יחסים מיוחדים עם המבקר. זהו ברק, הפונה ללינדנשטראוס דרך קירבה כ"מיכה", מספר לו ש"רעייתי נילי מצאה במקרה במגירה" מסמכים מסוימים (שתוכנם אסור לעת עתה לפרסום), ומקנח בליקוק חנף על מעמדם הציבורי הייחודי של מיכה ומשרדו. עד כדי כך מזלזל ברק בלינדנשטראוס, שהוא מעריך שהמבקר יתפתה להאמין בכנותם של השבחים המורעפים עליו. ואולי הוא הניח בשאננות שדבריו לא יתפרסמו ולא יעלו את השאלה, על מי מגן המבקר - על ברק או על עצמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו