בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחאת הפראיירים והמיליטריסטים

127תגובות

זאת מחאת הקיץ הזה: מחאת הפראיירים והמיליטריסטים. בעוד העונה השנייה של סדרת המחאה החברתית עדיין מגששת אחר דרכה, מצטיירת דווקא המחאה הזאת כדבר הפופולרי ביותר בשוק האוהלים: אביגדור ליברמן ושאול מופז כבר התייצבו במאהל הפראיירים. העם בעד שירות צבאי לכולם, או במלים אחרות, מדויקות יותר: העם נגד שתי הקבוצות החלשות ביותר בחברה, החרדים והערבים. הסיסמאות נשגבות והמטרה שקופה - לדחוק את שתי הקבוצות הללו בכוח עוד יותר לשולי החברה ובעיקר אל עמוד הקלון שלה. למה? כי הם שונים ובעיקר כי הם מקלקלים לנו את השורה, שורת ההצלחה והשוויון המדומים.

אחת לכמה שנים חוזר טקס הוודו הזה על עצמו: הדיון ב"חוק טל". ליברמן עושה קופה על הערבים, מופז עושה סיבוב על החרדים ובנימין נתניהו מלהטט ביניהם. הפעם גם נשלח כוכב חדש לזירה, ח"כ יוחנן פלסנר, יוצא ה"יחידה", כזה שיודע להסתודד בשפתה עם אהוד ברק, נתניהו ומופז, אף שדווקא מיעט להשמיע את קולו בעניינים רבים אחרים. גיבורי התהילה והיחידה, הם יביאו למהפכה, זו שהעם מייחל לה יותר מלכל אחת אחרת: פישל ומוחמד לצבא (או, למצער, לשירות לאומי). זה כמובן לא יקרה גם הפעם, פישל ימשיך ללמוד תורה ומוחמד לחפש עבודה, אבל בינתיים נגזרים הקופונים, הפופוליזם חוגג, כמותו גם המיליטריזם, ובצדם לא מעט גילויי הסתה נגד שני ה"מגזרים" הללו, שכל כלכלן וסטטיסטיקאי היה מייחל לו לא התקיימו כאן בכלל. החרדים והערבים משבשים בחוצפתם את סיפור הפלא הכלכלי הישראלי, זה שאנחנו אוהבים להציג לעצמנו ול-OECD, וגם לא משתתפים באתוס הלאומי, זה שהתגבש במסטינג. על עוניים קשה לתקוף אותם, לכן הבה ונכה אותם על מדי הצבא שהם מעזים שלא לעטות.

זולת עוניים, שני המגזרים הללו שונים בתכלית. עוניים של החרדים נובע מריבוי ילדיהם ומחוסר נכונותם להשתתף במידה מספקת במעגל העבודה. בכך צריך כמובן לעסוק, כבר נרשמו לא מעט הישגים בתחום, אבל השינוי הזה לא יושג בכפייה או בהסתה. התביעה שישרתו בצה"ל קנטרנית: צה"ל יכול להסתדר גם בלעדיהם, אולי אפילו טוב יותר, מה עוד שמספר מתגייסיהם עולה בהתמדה.

המקרה של הערבים שונה לגמרי: עיקר עוניים נובע מקיפוחם והדרתם המחפירה מאפשרויות תעסוקה. 64 שנים בלי עיר ערבית חדשה אחת, בלי אזור תעשייה מפותח אחד ובלי אוניברסיטה ערבית אחת לא מעידות על שוויון. לכן, לפני שהמדינה תובעת מהם להתגייס למענה היא צריכה להתגייס למענם. רגשותיהם הלאומיים ודאי לא יכולים לאפשר להם להתגייס לצבא שרוב פעילותו מתמקדת בכיבוש ברוטלי של אחיהם, ולכן יש להניח לרעיון העוועים לגייסם לצה"ל, זה שנועד רק לזרוע עוד שנאה כלפיהם.

אלה רוצים להסתופף באוהלה של תורה, ואלה לא יכולים להזדהות עם מטרותיו של צבא ההגנה. בכוח אי אפשר יהיה לגייסם. המחאה נגד השתמטותם לא מסתמכת על חתירה לצדק, גם לא על שאיפה לשוויון, ודאי לא על אחווה. היא נובעת מחוסר הנכונות לקבל את חריגותם ומתחושת הפראייריות המפוברקת: הישראלי הממוצע רחוק מלהיות פראייר מול דלת העם הזאת - החרדית והערבית. ועדת פלסנר כבר גוועת, עכשיו צריך גם לפרק את מאהל הפראיירים ואת הרגשות השפלים שהוא מפיץ.

השירות בצה"ל הוא הכרח בל יגונה, אבל אין לו דבר וחצי דבר עם ערכים. צה"ל גדול וחזק דיו גם בלי שני המגזרים הללו והדרך לשילובם בחברה עוברת במשעולים אחרים, אזרחיים, תרבותיים, חברתיים וכלכליים. גם סדר העניינים צריך להיות הפוך: קודם שילובם בחברה, ורק אחר כך יהיה מקום לתבוע מהם השתתפות מלאה בנטל. ההשתתפות הזאת לא צריכה להיות צבאית, ודאי לא כשמדובר בערבים, ואותה יש להשיג בהידברות. רוצים צדק ושוויון? נא להתנהג קודם בהתאם כלפי שני המגזרים הללו: הכלה של החרדים כשונים וקבלה של הערבים כשווים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו