בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שצריך לומר על הגירה

6תגובות

מיהו האיש שהגן על חוק המתיר לשוטר לעצור כל חשוד בשהייה לא חוקית במדינה, גם אם החשד מבוסס על צבע עורו? מיהו האדם שגם הזכיר בנוסטלגיה את הימים שבהם החוק איפשר לממשלה לגרש פליטים ומהגרים לא רצויים שהתברר שהם חולים במחלות מידבקות וכאלה שבאו ממדינות שהתירו סחר עבדים?

צר לי לאכזב את אווה אילוז - לא מדובר בשר הפנים אלי ישי ולא בז'ורז' מוקו (הדמוגרף של ממשל וישי, שעליו היא כתבה במאמרה "דברים שאסור לומר", "הארץ" 25.6). האיש הוא שופט בית המשפט העליון בארצות הברית, אנטונין סקאליה, והטיעונים שהציג היו נגד הניסיון לשנות את חוק ההגירה הדרקוני של מדינת אריזונה, שמאפשר למשטרה המקומית לבדוק את מסמכיו של כל אדם שנראה זר.

סקאליה הוא משפטן מבריק בעל תארים מהאוניברסיטאות היוקרתיות במדינה שחוקתה מבוססת על עקרונות ליברליים והיא משמשת מודל חיקוי לדמוקרטיות אחרות. הוא גם שמרן הסבור שלממשלה הפדרלית אין זכות לכפות מדיניות הגירה על אריזונה, שבה שוהים כעת כ-600 אלף מהגרים לא חוקיים ממקסיקו.

הדיון על חוק ההגירה השנוי במחלוקת של אריזונה, הוא חלק מוויכוח ציבורי על הדרך לטפל ביותר מ-11 מיליון מהגרים לא חוקיים, רובם היספנים, המתגוררים ועובדים בארצות הברית. קואליציה של קבוצות ליברליות וארגוני מעסיקים, תומכת בחקיקה שתאפשר את קליטתם של מהגרים אלו בחברה ובכלכלה האמריקאית. הפוליטיקאים השמרנים, שזוכים לתמיכתם של אמריקאים הרואים בהיספנים סכנה לזהותם הלאומית ואיום על מעמדם הכלכלי, מתנגדים למה שהם רואים כמתן חנינה למהגרים שלשיטתם עברו על החוק.

זהו ויכוח לגיטימי שמתקיים כיום בארצות הברית ובמדינות דמוקרטיות אחרות שיש להן חוקות המושתתות לא על עקרונות אוניוורסליים, כפי שטוענת פרופ' אילוז, אלא על ההכרה שקיים שוויון בין אזרחיה של אותה מדינה. המאבק הפוליטי בארצות הברית ובמדינות אחרות התמקד בהחלת עקרונות השוויון על כל אזרחי המדינה, כולל נשים ומיעוטים דתיים, אתניים וגזעיים - לא על חופש ההגירה אליה.

אחת הסיבות להתנגדות להגירה של קתולים לארצות הברית במאה ה-19, כשהכנסייה הקתולית נחשבה לאחד ממרכזי הריאקציה באירופה, היתה החשש בקרב האליטה המתקדמת של ניו אינגלנד, שהמהגרים יביאו אתם עקרונות דתיים קתוליים, כולל פגיעה בזכויות הנשים. בדומה, ההתנגדות של ליברלים אירופים להגירה ממדינות מוסלמיות כיום, נובעת מחשש שמהגרים אלו ינסו לכפות את השקפתם האנטי-חילונית על החברה המערבית שקולטת אותם.

הוויכוח על מדיניות הגירה לא משקף בהכרח את ההבדלים האידיאולוגיים בין הימין והשמאל. ארגוני העובדים האמריקאיים עמדו בראש המאבק לצמצום ההגירה במשבר הכלכלי של שנות ה-30 (ומנעו גם את כניסתם של פליטים יהודים מאירופה). כיום, חברות אמריקאיות תומכות בליברליזציה של מדיניות ההגירה.

וכמו בישראל, אלו המשתייכים למעמד הבינוני-הגבוה ולאינטליגנציה באמריקה ובאירופה, נוטים לאמץ יחס סובלני למהגרים הלא חוקיים (שמנקים את בתיהם ומטפלים בילדיהם), בעוד שהמעמד הבינוני-הנמוך ותושבי שכונות העוני (שמתחרים עם המהגרים על משאבים ומקומות עבודה), נוהים אחר דמגוגים לאומנים וגזענים מסוגם של ישי בישראל, מרי לה פן בצרפת ותומכי חוק ההגירה באריזונה.

פרופ' אילוז כותבת שהיא אינה מתיימרת להציע מדיניות הגירה. בכך היא נותנת ביטוי לחוסר הנכונות והיכולת של המנהיגות הפוליטית והאינטלקטואלית, בישראל ובמערב בכלל, להתוות מדיניות הגירה שתשקף את מכלול האינטרסים והערכים של אזרחי המדינה.

במקום זאת, הנטייה של האליטות היא לנסות לשמר את הסטטוס-קוו הלא יציב, מתוך חשש שניסוח מדיניות הגירה יחייב הגדרה ברורה של הזהות התרבותית-הלאומית של המדינה, דבר שעשויה להצית קונפליקט פוליטי מסוכן. הבעיה היא, שהתנהגות זאת משחקת לידיהם של ישי ודומיו, הרוצים למגר את האג'נדה הליברלית הקיימת, תוך ניצול המערכת הדמוקרטית. אולי להם יש הגדרה ברורה למדי של מי אנחנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו