מחאת הפראיירים, בלי מרכאות

עקיבא אלדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עקיבא אלדר

ישראלים ששולחים את ילדיהם למלחמות מיותרות, אינם זכאים לכרטיס כניסה ל"מאהל הפראיירים" של המפגינים בעד גיוס חרדים. אצלנו מקימים אוהלי מחאה נגד מלחמות רק כשבתי העלמין הצבאיים גדושים בקברים טריים. צעירים נמרצים יוצאים לרחובות כדי שנבחרי הציבור יבטיחו שלכל יהודי תהיה זכות שווה למות למען המולדת (הערבים יטפלו בפצועים בבתי החולים). הם מוחים על כך שלא פוגשים משפחות חרדיות ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל. כאילו שכל המלחמות היו הכרחיות. כאילו שהמלחמה הבאה, מן הסתם בשטחים הכבושים, תהיה גזירה משמים, ללא קשר למדיניות הממשלה ולמחדליה. העיקר שהחרדים ייאלצו להמיר את החליפות השחורות במדי חאקי ויישלחו גם הם לשמור על ילדי הגן במגרון. העיקר שכולם יאכלו אותה באופן שוויוני. העיקר לא להיות פראייר.

הפראיירים לא שואלים מדוע שירות החובה של גברים חייב להיות שלוש שנים. העיקר שכולם ישרתו. צריך להזכיר להם שבאמצע שנות ה-60, כמעט בד בבד עם פירוק את הממשל הצבאי בתחומי הקו הירוק, ממשלת לוי אשכול החליטה לקצר את תקופת השירות משנתיים וחצי ל-26 חודשים. רק שני מחזורי גיוס, אלה שהשתחררו מצה"ל בשנת 1966, נהנו מההנחה הנדיבה. זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים - זו שהרחיבה את "המותניים הצרות" של ישראל, והרחיקה את הערבים משדה התעופה הבינלאומי - הוחזרו ארבעת החודשים לשירות החובה. כעבור כמה שנים נוספו עוד שישה חודשים מתוקף התקנות לשעת חירום.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

חלוקה צודקת של נטל השירות הצבאי היא ערך שראוי להיאבק עליו. אך ראוי ודחוף שבעתיים להיאבק נגד הנטל עצמו - הנטל שנוכחותם של רבבות אזרחים בלב אוכלוסייה זרה, כופה על כוחות הביטחון. במסמך הביטחוני שהעביר לקוורטט ולישראל לפני חודשים רבים, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, הציע כי במסגרת הסדר הקבע יוצבו כוחות בינלאומיים בשטחים (המפורזים) ובגבול המזרחי של פלסטין.

מובן שהסדר כזה, שיהיה מלווה בפינוי ההתנחלויות מלב השטחים, יקל את הנטל על כוחות הביטחון, שנהפכו בעל כורחם לכוחות כיבוש. מאז שעבאס וראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד, נטלו לידיהם את המושכות, הדרגים הבכירים ביותר בצה"ל ובשב"כ מעלים על נס את תפקודה של הרשות הפלסטינית בתחום המאבק באלימות ואת התיאום ההדוק עם מפקדיהם של מנגנוני הביטחון.

במאהל הפראיירים לא מוחים נגד מדיניות הממשלה שמציגה את הנהגת הרשות ואנשי המנגנונים כשמשת"פים חדלי אישים. הפראיירים מהמאהל שומרים את האיום "ללכת עד הסוף", למקרה שוועדת פלסנר לא תמלא את דרישותיהם בנוגע לגיוס חרדים. הם ילכו בשקט הביתה אם יבטיחו להם שגם החרדים ישלמו את מחיר העימות שעתיד לפרוץ בשטחים בגלל מדיניות ההתנחלויות של הממשלה. לא עולה על דעתם לארגן סירוב המוני של חיילי מילואים לשמור על תושבי מאחזים שמערכת הביטחון קבעה שהם שודדי אדמות ומפירי חוק. הם לא יוותרו עד שהכנסת תמציא חוק שיחלק באופן שוויוני את תוצאותיה של ההתעלמות הפושעת של ממשלות ישראל מיוזמת השלום הערבית.

פרופ' מנואל טרכטנברג, שעמד בראש הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי, אמר לפני חודשיים כי ללא התמודדות עם הסוגיה הפלסטינית לא ייתכן שינוי משמעותי בתחומי הדיור, החינוך והבריאות. לאבחנתו של הכלכלן הבכיר אפשר להוסיף כי בלא התמודדות עם הסוגיה הפלסטינית, לא ייתכן שינוי משמעותי בתחומי הביטחון ויחסי החוץ של ישראל.

מאבקם של הצעירים המכנים עצמם "פראיירים", כמו המאבק על צדק חברתי, מלמדים שהציבור הישראלי אינו אדיש למדיניות חברתית וכלכלית מעוותת. קשה להבין מדוע הגברים והנשים הטובים האלה משלימים עם מדיניות שלום וביטחון חולנית. רק פראייר מושבע של בנימין נתניהו, אהוד ברק, אביגדור ליברמן ושאול מופז, מאמין שדי באופטלגין כדי להכריע מחלה ממארת.

Read this article in English: Absolute suckers

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ