בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך הפכתי למעריץ של יצחק שמיר

85תגובות

יצחק שמיר נהג לומר על עצמו, שהקריירה הציבורית שלו נטולה לגמרי אגו אישי. הוא היה מסור במאה אחוז למטרה, לאינטרס הציבורי כפי שראה אותו. אפס אחוז אינטרס אישי.

מאז עבר דור, וכיום הצהרה כזאת מפי פוליטיקאי, כל פוליטיקאי, תעורר רק צחוק רם של חוסר אמון. אבל אני האמנתי לשמיר, ואני עדיין מאמין לו. סיקרתי אותו ככתב מדיני, תיעבתי את המדיניות שלו, ונהפכתי למעריצו.

בשנותיו הארוכות בשלטון הוא גרם נזק עצום. סיכול "הסכם לונדון", ששמעון פרס חתם עם המלך חוסיין, הוא מן הסתם ההחלטה ההרסנית ביותר שקיבל מנהיג ישראלי אי פעם. ואף על פי כן, מבחינה אחרת היה שמיר אדם שהישראלים יכולים להתגאות בכך שהיה ראש ממשלתם. אדם ישר, אדם שהשחיתות לא יכלה לו. שקרן? בהחלט כן, אבל שקרן הגון.

שני שרי חוץ אמריקאים, ג'ורג' שולץ וג'יימס בייקר, כתבו בהערכה גדולה על יושרו של שמיר. מתסכל עד בלי די, אבל בסופו של דבר אדם שמלה שלו זו מלה. ובכך הביא שמיר כבוד למדינת ישראל ולעם ישראל, הרבה יותר מקודמו, מנחם בגין, שפיו ולבו לא היו שווים במשאו ומתנו עם נשיא אמריקאי.

"למען ארץ ישראל מותר לשקר", קבע שמיר את הקריטריון האישי שלו ליושר. בתום הקדנציה שלו, בין שהיתה זו פליטת פה בין שהחלטה מודעת, הוא דיווח ביושר לאומה ולהיסטוריה. הוא נשא ונתן עד אין קץ על עצם המשא ומתן, כך סיפר, והתכוון למשוך את שיחות השלום לנצח. ובה בעת המשיך לבנות את היישובים, שהפכו את השלום לבלתי אפשרי.

כל יום שחלף ולא הושגה בו התקדמות היה ניצחון בעיניו. הוא זקף לזכותו עשר שנים של ניצחונות כאלה. קוצר הראייה שלו בסוגיית ישראל-פלסטין עמד בסתירה לרוחב הבנותיו בענייני העולם ובהיסטוריה היהודית. הוא מעולם לא התעלם מרוסיה, לא מהאימפריה הענקית והמסוכנת וגם לא מהיהודים הלכודים בתוכה.

שמיר הבין את הצורך המהותי של ישראל ליישב את המחלוקות עם רוסיה. הוא האמין בעתיד יהדות ברית המועצות זמן רב לפני שהדבר נהפך לאופנתי. הוא הבין לעומק את משמעותו של "נצח ישראל".

כאדם מאופק מטבעו וכאיש של מעש ולא של מלל, בחל ברטוריקה של השואה, שהיתה חביבה כל כך על בגין. עם זאת, גורל יהדות פולין, שממנו ניצל משעלה לארץ לבדו כסטודנט צעיר, היה צרוב בו. אביו עמד בראש המועצה היהודית של רוז'ינוי, עיירת הולדתם. האם מועצת היהודים היתה יודנראט, על כל הקונוטציות הכרוכות במלה זו? העובדות אינן ברורות. אביו נרצח בידי אנשי המקום, שנחשבו קודם לכן לידידיו. "הפולנים יונקים אנטישמיות יחד עם חלב אמותיהם", העיר פעם באוזני. דוברו, אבי פזנר, קפץ. זה לא לציטוט, הוא התעקש. "דווקא כן", קבע שמיר.

פטירתו תזכה אותו סוף סוף בניצחון מתוק: מלות שבח מפי האדם שסלד ממנו יותר מכל - שמעון פרס. כשותפים-יריבים בממשלת הרוטציה, לא היה כל סיכוי להציל מפי פרס, שעמד אז בראש מפלגת העבודה, ולו מלה טובה אחת על מנהיג הליכוד. אלא שבהיותו נשיא המדינה, האצילות מחייבת, וחזקה על פרס שינהג באצילות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו