בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלפי בתי אולפנה

21תגובות

מי שאוזנו כרויה לקולות העולים מארץ המתנחלים, ודאי שם לב כי עוד לפני שהמדינה נחלצה להעביר את דיירי חמשת הבתים בגבעת האולפנה למגוריהם החדשים, נעלם לחלוטין צמד המלים "תום לב", שהציף את הדיון הציבורי קודם, כתיאור לאופן שבו השתלטו המתנחלים על קרקעות בית אל. במקומו, כעוף החול, חזרו ההפחדות מפני "מאבק נחוש" ו"מסירות הנפש", והאזהרות מהסוג של "אין לנו שליטה על הקיצונים".

מרגע שהמתנחלים הבינו כי המאבק על חמשת הבתים בגבעת האולפנה הוכרע, מאבקם התמקד בבתים השישי, השביעי והשמיני, הסמוכים להם. יש כמה אלפי מבנים בבית אל ובהתנחלויות רבות אחרות, שכמו הבתים בגבעת אולפנה הוקמו על קרקעות פרטיות שנבזזו מבעליהן הפלסטינים.

הסיבה העיקרית למהומה שמן הסתם תתרגש עלינו בשבועות הקרובים, עם פינויים של עוד כמה מאחזים, אינה עצם הפינוי הצפוי של מספר מוגבל מאוד של מבנים, אלא ההבנה שהפינויים הללו, שכולם נכפו על הממשלה, מסמלים את אובדן המונופול של הממשלה ושל קבלני המשנה שלה, המתנחלים, על עיצוב השיח הציבורי הנוגע לעתיד השטחים. לא עוד ניסיון להוכיח שוב ושוב שאין, לא היה ולא יהיה פרטנר פלסטיני לשלום ולכן אין צורך להפסיק לבנות בהתנחלויות, וודאי שאין מה לדבר על פינוי. מעתה, השיח מתמקד בעובדה שישראל משתלטת באופן שיטתי על רכוש פלסטיני פרטי ומעבירה אותו לידי המתנחלים.

לאחר דחיית חוק ההסדרה, שבאמצעותו ביקשו למנוע את הפינוי של גבעת האולפנה, אמר בנימין נתניהו: "במקום הקטנת בית אל - הרחבת בית אל; במקום פגיעה בהתיישבות - חיזוק ההתיישבות... כראש הממשלה אני מחויב לשמור על החוק ומחויב גם לשמור על ההתיישבות. אין שום סתירה בין השניים".

יותר מכל, המשפט הזה מראה שכדאי שראש הממשלה יתעדכן באשר לכמה עובדות יסוד. כדאי שהוא ילמד את המציאות שישראל יצרה באמצעות מפעל ההתנחלויות בגדה, בשנים שבהן הוא השתתף במסיבות קוקטייל כשגריר ישראל או נשא הרצאות על טרור בתמורה לסכומים דמיוניים.

נתניהו, שהתנגד לחוק ההסדרה, דרש במקביל מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין (שייזכר כנראה כאחד החלשים מבין אלו שכיהנו במשרה זו), לייצר בעבורו מנגנון "שיגן" על הממשלה מפני עתירות דומות. הבקשה הזאת כשלעצמה מדגימה באופן הבוטה ביותר את הגישה של ראש הממשלה ושל החבורה המקיפה אותו, המתאפיינת באפס מחויבות לעקרונות הבסיסיים ביותר של חוק וצדק. גישה זו מצביעה על הבוז המוחלט שנתניהו וחבורתו רוחשים כלפי מחויבותה של הממשלה להגן על האוכלוסייה הנמצאת בתחתית "שרשרת המזון" שיישראל יצרה - תושבי הגדה הפלסטינים.

נתניהו יצא נגד חוק ההסדרה לא מפני שהוא חרד לשלטון החוק, אלא משום שהוא ויועציו היו פיקחים מספיק כדי להבין את אחת ההשלכות הקשות שלו: חוק זה היה מצמצם דרסטית את מרחב התמרון של הממשלה בזירה הבינלאומית, בהתנהלותה ביחס לקרקעות שנבזזו מפלסטינים. זוהי הזירה היחידה שנתניהו, שאוהב לפקוד את בירות המערב, עוד חש יראה מסוימת מפניה.

שלדי העבר שחיכו בארון עשרות שנים יוצאים החוצה בחודשים אלו והם מתדפקים על אדני המפעל שאנו, אדוני הארץ, יצרנו בצלמנו ובדמותנו, כחברה המקדשת את המטרה (כיבוש והתנחלות) ובזה לאמצעים שמשמשים להשגתה. הם מאיימים להטביע את הנורמליזציה המדומה והמושחתת, שאותה למדו להכיר הדור השני והשלישי של המתנחלים, בחרון-אף וזיעה קיצית מבית היוצר של יש"ע הפקות.

ועל זה הרי כבר נכתב, "פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים, על שילשים ועל ריבעים" (שמות ל"ד, ז').



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו