בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להבין את טורקיה

5תגובות

טורקיה מובילה היום את הקו הקשוח ביותר כלפי משטרו של בשאר אל-אסד, קוראת להפלתו  ומעניקה מקלט לאופוזיציה הסורית ולמתקוממים נגדו. תגובתה החריפה על הפלת המטוס הטורקי על ידי סוריה רק מעצימה את עמדתה הנחרצת כלפי מי שהיה עד לאחרונה בעל בריתה בדמשק.

עמדות אלה מחייבות הערכה מחדש של הגישות הרווחות בישראל כלפי טורקיה. מה לא נאמר אצלנו על ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן לאחר אירועי המשט הטורקי? שהוא איסלאמיסט קיצוני, פרו-פלסטיני, עוין לישראל, אנטישמי. הוא הוצג כאויב מס' 2 של ישראל אחרי מחמוד אחמדינג'אד. הממשלה שכשלה - הן מקצועית והן פוליטית - בטיפול במשט לעזה וסיבכה את צה"ל בהרג 9 אזרחים טורקים, הצטרפה גם היא, בעקיפין ובמישרין, לדמוניזציה הזאת, כדי להסיט מעליה מעט את הביקורת.

ואולם, בחינה מושכלת של העמדות הטורקיות חייבת להוביל למסקנה אחרת: כשם שביקורתה של טורקיה על ישראל לא נבעה מעמדה אנטי ישראלית, כך ביקורתה החריפה פי כמה על סוריה אינה נובעת מעמדה אנטי סורית או אנטי ערבית. שתיהן נובעות מתפישתה של טורקיה הנוכחית את עצמה כמעצמה אזורית.

גישה זו - שניתן לכנותה "ניאו-עותומנית" - פותחה על ידי שר החוץ הטורקי הנוכחי
אחמט דאבוטולו. היא אינה ביטוי למדיניות איסלאמיסטית, אלא ניסיון למנף את מעמדה
הגיאופוליטי הנוכחי של טורקיה באזור. עד לנפילת ברית המועצות, עמדתה של טורקיה
נבעה בעיקר מהחשש מפני התפשטות סובייטית, ולכן טורקיה הכמאליסטית היתה חברה נאמנה בנאט"ו. אבל כבר במלחמת המפרץ השנייה נקטה אנקרה קו עצמאי, שהקשה על הפלישה האמריקאית לעיראק.

צד אחד של מדיניות זו - שלא כל כך הצליח - התמצה בסיסמה "אפס סכסוכים עם מדינות
שכנות": מדיניות זו הביאה בעשור הקודם להתפייסות עם סוריה של אסד, כמו גם
לניסיונות התפייסות שלא עלו יפה עם ארמניה וכן מיתון העמדה הטורקית ביחס
לקפריסין. לאחר שהתברר כי האיחוד האירופי לא יקבל את טורקיה, על אוכלוסייתה המוסלמית הגדולה, החלה אנקרה לנווט את מדיניותה לכיוון גיבוש מעמדה ההגמוני באזור. מכאן העמדה הנוקשה כלפי ישראל בעניין המשט; מכאן ההתנערות ממשטרו של אסד לאחר שזה סירב לשמוע לעצות הטורקיות למתן את משטרו ולחדול מדיכוי אזרחיו.

המסר הוא ששכניה של טורקיה צריכים להתרגל לעובדה שהיא רואה עצמה כמעצמה אזורית שצריך להתחשב בה, לכבד אותה ככזאת ולא להתגרות בה. האתגר שעמדה כזאת מציבה לישראל אינו פשוט, אך אין פירושו התמודדות עם "אנטי ישראליות". יש שחקן חדש חזק בשכונה - טורקיה אינה עוד מדינת-שוליים זניחה: כלכלתה משגשגת, מפלגת הקידמה והפיתוח על שורשיה האיסלאמיסטיים הצליחה להבטיח את עליונותה על הצבא בעל המסורת הכמאליסטית החילונית.

ייתכן שעדיין לא מאוחר וישראל יכולה לסגור את הפרשה הכאובה של המרמרה ולהגיע לנורמליזציה מסוימת עם אנקרה: הקונסטלציה הנוכחית היא אולי נוחה יותר לסגירת הפערים. טורקיה האסרטיבית לא תיעלם מן הזירה, וכדאי להביא זאת בחשבון.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו