בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפילו לא שמיר

97תגובות

במרכז דברי ההספד ליצחק שמיר בישיבת הממשלה - דברים שאמורים להיות שקולים וממלכתיים - בחר בנימין נתניהו להעמיד בזחיחות מקפיאת דם דווקא את תמצית הגזענות, שלדעתו הוכחה צדקתה: "הערבים" הם אותם "ערבים". וזה ראש ממשלה במדינה שכחמישית מאזרחיה ערבים וזקוק לכל לגיטימציה, פנימית וחיצונית, הנקנית במתינות, לקראת עימות חיצוני קיומי.

לתמימים מקצועיים נדמה, שנתניהו הוא שמיר. הלוואי. ואין זה רק אומץ-מורה-זן - היכול לשסף ולהיות משוסף בלי להניד עפעף - שהוחלף אצל המספיד במאניה-דפרסיה לחוצה ומזיעה. לחולות "אותו הים" לקח שמיר את שותפו למחתרת אליהו גלעדי. גלעדי רקם תוכניות למעשי שנאה אלימים פנים-יישוביים. אחרי שהורה על חיסולו קינח שמיר בקריאה לבתו גלעדה.

נתניהו הוא אליהו גלעדי. אצל שמיר משפט ההכללה על "הערבים" מייצג שמרנות לאומנית המתנגדת לכל פשרה. מקורה היה בצורך, לטעמו, בקשיחות מול המתחרה על שטחי הארץ. אצל נתניהו ההסתה היא מהות נפשית ואידיאולוגית. זה האקלים שבו הוא נע מהפגנות "בדם ואש את רבין נגרש", דרך "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" ועד לניסיון לעלות ממצולות את אלטלנה.

רקע האיבה גרם למנחם בגין לראות באב, בן-ציון, דמות קיצונית ומסוכנת. הסכנות באישיות הבן גרמו לשמיר לראות בו סכנה למדינה. רקע זה גרם לנכד להקים קבוצת שנאה לערבים. רקע זה גורם לשלטון נתניהו למנות עתה את רב ההסתה נגד ערבים מצפת, שמואל אליהו, למדריך הרוחני של מד"א. רקע זה ייתכן שגרם לנתניהו להצהיר שהוא מעדיף טילים על תל אביב על גרעין איראני. נתניהו צוטט כאומר ש"ניו יורק טיימס" ו"הארץ" הם אויבי ישראל הקשים מכל. ייתכן שבמובן מסוים החצי הראשון במשפט הטילים עיקר. ניו יורק רחוקה, אך במלחמה טילית ייתכן שבבניין "הארץ" ננוחם.

בפברואר 1991 עמדו המטוסים מוכנים להמראה לעיראק. את הדיון סיכם שמיר במלים "נו טוף" - אני רואה שאין רוב לפעולה. בחדר היה דווקא רוב לפעולה, אך שמיר הבין את החוכמה הברורה: מי שבוחר להתעקש על שטחים והתנחלויות, חסר לגיטימציה עולמית לפעולות אסטרטגיות רחבות. מבחינתו סכנות כאיראן ועיראק הן עניין להרתעה ישראלית. את ההתמודדות האסטרטגית האקטיבית יש להשאיר לאמריקאים. זה המחיר - המשתלם לפי שמיר - לעיקשות המדינית.

עניין ברור זה חומק מהמתעוררים במאוחר כפרופ' יחזקאל דרור. לארי שביט ("הארץ" 29.6) הסביר, שדעתו התהפכה עתה בגלותו שאיראן גרעינית מסוכנת והציע מרשם: קודם מלחמה יזומה ואז הצעת שלום ופשרה. בשרעפי ההתעוררות התהפכו לדרור היוצרות. הכלל בהיסטוריה להצלחת מלחמות מנע הוא - כפי שטוען שהבין ידידו אהוד ברק - לגיטימציה פנימית וחיצונית רחבה. זו המגיעה מרדיפת שלום לפני המלחמה. לא אחריה.

יצחק רבין, שהתעורר 20 שנה לפני דרור, נע לשלום כדי לייצר תנאים פנימיים וחיצוניים להתמודדות מנצחת עם איראן. גם בגין. כבר בחפיפה עם רבין ב-1977 התמגנט בגין על התיק העיראקי. זה היה אחד משיקוליו העיקריים לשלום עם מצרים. גם אהבת אזרחיו שהתבטאה בשיקום שכונות עזרה ללגיטימציה. הגרעין האיראני מסוכן ויש לעוצרו כמעט בכל מחיר. מחיר הפעולה - הזקוקה להמשך מערבי שיביא להצלחתה - הוא נכונות לצאת מהשטחים כולם. נכונות לפני מלחמה.

במלחמות מנע יכולים לנצח רק אוהבי אזרחיהם שאינם רוצים לצאת אליהן. רק הלוי-אשכולים. רק הם - אוהבי הפרחים והדליות - יכולים לנצח. הדוהרים אליהן מתוך שנאת "האחר" ו"הערבים" ממיטים "עסק ביש" על עמיהם ועל עצמם.

איראן לא ביצעה עדיין את הפריצה לפצצה. בחירות בארה"ב ובאיראן יהיו בקרוב. תפנית השנה בשלטון הישראלי שתביא להבטחה לנסיגה מלאה עדיין אפשרית. רק ממשלה כזאת, אוהבת אזרחיה ופשרה, תוכל לגייס את הלגיטימציה לניצחון על איראן.

Read this article in English: Bibi is no Shamir



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו