בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תלמדו משמיר - ואל תעשו

44תגובות

היה זה ג'יימס בייקר, כמדומני, שר החוץ האמריקאי בממשלו של ג'ורג' בוש האב, שספד ליצחק שמיר באחד מיומני הבוקר. בייקר, ששימש בתפקידו בעת מלחמת המפרץ הראשונה, ייחד את עיקר דבריו לזיכרון שאותו הוא נושא עמו על אודות האיפוק של שמיר במהלך אותה מלחמה. אף על פי שעל גוש דן נחתו עוד ועוד טילים, הוא לא הפציץ את עיראק והותיר לאמריקאים לעשות את המלאכה. בייקר לא לבד: רבים ממספידיו של שמיר זכרו לו את חסד אי עשייה במלחמת המפרץ, וגם את חסד הימנעותו בהזדמנויות אחרות (הוא לא ויתר על אף סנטימטר מאדמת ארץ ישראל, מדגישים מי שנקראים נאמניה).

אפילו אנשי שורה רוצים להיזכר בזכות מעשיהם, צנועים ככל שיהיו, והיה אפשר לצפות, שאדם כמו שמיר, שהיו לו יומרות מנהיגות כאלה ואחרות, היה שמח להיזכר בזכות מעשיו ולא בזכות התאפקותו וקיפאונו. אולי לא ציפינו ממנו לחצות את הרוביקון, וגם לא לחתוך את הקשר הגורדי, אבל היינו מסתפקים באיזה הסכם שלום קטן וקריר עם אחת משכנותינו למשל, במקום מזמוז אינסופי של שיחות מדריד הזכורות לרע.

האם אין בכך משום אמירה לא רק על שמיר האיש והמנהיג אלא על כולנו, החברה הישראלית? מה קרה לנו שאנחנו זוכרים לטובה את מי שלא עשה? כיצד מצליח שמיר לעורר גם בלבות מתנגדיו סוג של געגוע לאיזה מנהיג צנוע שלא הרבה במלים וגם לא מעשים?

העובדה הזאת מעידה בעיקר על יכולתה של החברה הישראלית לבלוע כל צפרדע מנהיגותית שתונח בצלחתה. היא מלקקת את השפתיים ומבקשת מנה שנייה, ולפעמים גם קינוח, שיבטיח לנו גיוס לכולם, הורדת מסים ובמיוחד שוויון - המלה הלוהטת בשוק הפוליטי העכשווי.

אבל האמת היא, שכאם לחייל קרבי, יש לי רק בקשה אחת ממנהיגינו בהווה ובעתיד, אנא קחו דוגמה משמיר, פעלו רק בהתאם לכישרונכם: התרכזו בקטטות האישיות שלכם ביניכם לבין עצמכם, הקימו מפלגות חדשות, הקימו ועדות לגיוס החרדים, פרקו אותן, העליבו זה את זה, חיזרו על אמירותיו של שמיר, שהערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים (חשבנו שבמאה שנות ציונות כל הערבים יתגיירו ויצטרפו לקונגרס הציוני, והים יהפוך ליבשה), והמשיכו לא לעשות שום דבר שעשוי לקדם כאן מהלך כזה או אחר, כי שום דבר טוב לא ייצא מזה.

מהיכרותי אתכם אני מבקשת: חיסכו מאתנו את היוזמות שלכם, מנהיגינו היקרים, כי זה ייגמר בבכי, בעיקר בבכי שלנו. ועל כן, היו צנועים, היו מאופקים, ואם הסכם שלום זה פרויקט שגדול עליכם בכמה וכמה מידות ובהתנהגותכם אתם מודים בזה בפה מלא, לפחות אל תיסחפו להתגרויות האיראנים וגם לא לניסיונות לחמם את הגבול בדרום, בצפון או בכל כיוון אחר. גם התאפקות נוסח שמיר היא בגדר הישג למנהיגיה של מדינת ישראל בשנים האחרונות.

שבו בשקט ופעלו בהתאם לכישרונותיכם המוגבלים עד מאוד. זיכרו תמיד את המימרה הרוסית שעל פיה, טיפש עם יוזמה הוא הרבה יותר גרוע מסתם טיפש.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו