בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרטל של האוניברסיטאות

142תגובות

יש שבע אוניברסיטאות בישראל (אם מתעלמים מהאוניברסיטה הפתוחה), וכמה עשרות מכללות. אוניברסיטת חיפה היא האחרונה שנוספה לרשימת האוניברסיטאות המוכרות, וזה קרה ב-1972. בלתי נמנע הדבר שכמה מהמכללות שהוקמו מאז והשיגו רמה אקדמית גבוהה, ישאפו לקבל הכרה ולהיות האוניברסיטה הישראלית השמינית.

מן המפורסמות היא שהמרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון אכן הגיע לרמה האקדמית הגבוהה ביותר בקרב המכללות. המרכז עוסק במחקר נרחב בתחומים רבים ומעניק תואר ראשון ושני, ומנקודת מבט אקדמית ייתכן ואפשר לדרג אותו אף גבוה יותר מאחת האוניברסיטאות הקיימות. נשאלת השאלה: האם הגיעה העת שהמרכז האוניברסיטאי אריאל, שעמד בהצלחה ביעדים האקדמיים שנקבעו לו, יקבל את הכרת המועצה להשכלה גבוהה ויוכרז אוניברסיטה?

קוראי הטור הזה, שכמה מהם ודאי סובלים מיתר לחץ דם מאז עלתה סוגיה זו לדיון, יכולים לבחון את דעתם בשאלה על פי הזדהותם עם אחת משלוש תשובות:1. אסור להכיר בו כאוניברסיטה, די לישראל בשבע אוניברסיטאות. 2. שום מוסד אקדמי היושב מעבר לקווי שביתת הנשק של 1949 לא יוכר כאוניברסיטה. 3. הקריטריון היחיד להכרה במוסד השכלה כאוניברסיטה צריך להיות הרמה האקדמית שלו.

שלא במפתיע, אם כי באופן מוזר למדי, בחרו שבעת הנשיאים של האוניברסיטאות הקיימות
בחלופה הראשונה
. לדעתם, די לישראל בשבע האוניברסיטאות הקיימות. הם חוששים שתוספת עלולה לפגוע בהקצאות התקציביות המופנות אליהם, ולכן גם בהשכלה האקדמית בישראל.

תפישות כאלה מתאימות יותר לקרטל תעשייתי. אפשר היה לצפות מנשיאי אוניברסיטאות לרמת חשיבה גבוהה בהרבה; לא רק להתרכז בשאלה האם תחרות אקדמית נוספת תפגע במוסדותיהם, אלא גם בשאלה מה טוב למדינה. אבל כנראה שזה כבר לצפות ליותר מדי. העובדה היא שאלפי מרצים ישראלים עובדים כיום במוסדות אקדמיים בחו"ל, ושעוד אוניברסיטה, ואפילו עוד אוניברסיטאות, עשויות ליצור הזדמנויות עבודה בישראל שיחזירו
אותם הביתה. נשיאי האוניברסיטאות צריכים לדעת ש"יותר מדי השכלה" זה דבר והיפוכו.

באפשרות השנייה בחרו, כמובן, מי שכף רגלם לא תדרוך מעבר לקווי הפסקת האש של 1949, והרואים בכל שטח שמעבר לקו הזה שטח כבוש. הם מתעקשים להחרים את כל המוסדות הממוקמים בו ויתנגדו להכרה במרכז האוניברסיטאי אריאל באופן גורף, במנותק
מהישגיו האקדמיים.

נדמה כי האפשרות השלישית היא ההגיונית ביותר. על ההשכלה האקדמית והמחקר להיות מנותקים מהפוליטיקה, ויש לשפוט אותם אך ורק על פי אמות מידה אקדמיות. החדרת הפוליטיקה אל העולם האקדמי היתה חזון נפרץ בחברות טוטליטריות בשנים עברו, וחוללה
נזק עצום ברמת המחקר במדינות אלה; זאת נורמה שאין להסכין עמה בחברות מודרניות.

פרופ' דניאל זייפמן, נשיא מכון ויצמן, הגדיל לעשות והצהיר שאם המרכז האוניברסיטאי אריאל יוכר כאוניברסיטה, מכון ויצמן יחרים אותו. איך בדיוק יאכפו את החרם על מדעני מכון ויצמן, הוא לא אמר. פשוט מדהים לראות שזייפמן מבקש לחקות חרמות אקדמיים שנהפכו לנפוצים במדינות מסוימות בשנים האחרונות, ושבסופו של דבר גורמים נזק למחרימים.

ואחרון אחרון חביב, יותר מעשרת אלפים סטודנטים ישראלים - יהודים וערבים, מכל רחבי הארץ - לומדים במרכז האוניברסיטאי אריאל. הם לא יוצגו במפגש הצמרת של נשיאי האוניברסיטאות וגם אין להם זכות הצבעה במועצה להשכלה גבוהה. אולם הסטודנטים מצביעים ברגליהם כשהם לומדים וחוקרים במוסד אקדמי שהם מרגישים שראוי להיות אוניברסיטה.

הכותב מכהן כיו"ר חבר הנאמנים של המרכז האוניברסיטאי אריאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו