בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החילונים מוותרים על הצבא

84תגובות

הבה נניח כי אי שם פועלת קבוצה סודית, שמטרתה לכוון את סדר היום הפוליטי כך שמה שקרוי "צבא העם" יתרסק. מן הסתם קבוצה זו חוגגת עתה את ניצני הישגיה. לכאורה, הדרישה לשירות לכל ולחלוקת הנטל היא ביטוי לתרבות צבאית. מזווית שונה, דרישה זו דווקא מגלמת את נסיגת הצבאיות התרבותית בישראל.

עד לשנות ה-80 , המעמד הבינוני־חילוני תפש את הצבא כמעוז ואפילו כקניין קבוצתי. התרומההצבאית הקנתה למעמד זה יוקרה, הצדיקה את הישגיו החומריים והסמליים ואת עליונותו על קבוצות אחרות, זיהתה אותו כמעמד "בונה אומה", והוא גויס ללא תנאי למלחמה המתמדת תוך עצימת עין לחלופות מדיניות.

לכן, מעמד זה לא גילה עניין מיוחד בהדרה של קבוצות אחרות - אם ההדרה המלאה של ערבים וחרדים, ואם ההדרה החלקית, בעיקר מהליבה הלוחמת של הצבא, של דתיים, מזרחים ונשים. השירות הצבאי נתפש כנכס המשיא תשואה נאה לאוחזים בו, לא כנטל. הרחקה של קבוצות שונות לא נתפשה כמגבירה את הנטל אלא כמרחיקה את "האחרים" מהזירה שבה מעוצבת הישראליות התקנית.

כך גם בצבאות אחרים בעולם - קבוצות רוב פעלו להדיר מהצבא, בעיקר כזה המבוסס על גיוס חובה, קבוצות מיעוט ונשים כדי למנוע שינוי בצביונו של הצבא, צביון שזוהה עם סמליה של קבוצת הרוב, וכדי למנוע חלוקה מחדש של משאבי החברה, שכן קבוצות מיעוט יוכלו לתבוע חלק גדול יותר בשם תרומתן הצבאית. שיקולים של חלוקת נטל לא מילאו תפקיד. שיקולים אלה נעשים משמעותיים רק כאשר קבוצת הרוב מתרחקת מהצבא ומחלישה את אחיזתה בו, משהיא חשה שהתועלת שלה מהשירות הצבאי הולכת ופוחתת.

זה מה שקרה למעמד הבינוני-חילוני בישראל משנות ה-80 , בשל מגוון גורמים, שהמרכזי שבהם הוא התהוותה של החברה בישראל כחברת שוק. בה בעת, הקבוצות המודרות הגבירו בהדרגה את נגישותן לזכויות במנותק ממבחן השירות הצבאי. או אז החל המושג "חלוקת הנטל" להישמע בשיח הציבורי.

מנקודת מבטו של המעמד הבינוני־חילוני, אם השירות הוא נטל ולא נכס, מן הראוי שגם אחרים ייטלו בו חלק. אז נשמעה התביעה לגיוס חרדים ובהדרגה גם ערבים. זאת, לצד מאמצים של רבים מקבוצה זו להשגת פטור אישי ובעיקר התרחקות מהשירות הקרבי, לרבות במילואים.

זוהי נסיגה של הצבאיות התרבותית בישראל. הקבוצה, שעדיין רבים משאבי העוצמה שלה, מנסה להרחיק את עצמה מהצבא ולהציגו כנטל, גם במחיר שינוי משמעותי בדיוקנו כך שיעוצב כ"צבא הפריפריות" של האתמול. התביעה לחלוקת הנטל אינה, אפוא, מיליטריסטית, ובפרט שהיא לא שונה מתביעות אחרות של חלוקת נטל הצומחות מאתוס השוק, כמו זו של נטל המס.

התביעה לחלוקת הנטל אף מסיגה עוד יותר את הצבאיות התרבותית. הדרישה הבלתי מתפשרת לגיוס בכפייה של ערבים ומיעוטים תביא לקריסה של מודל גיוס החובה. זאת, אם הכפייה תיכשל והנטל המושת על חלק מהאוכלוסייה ייעשה לפחות לגיטימי מבעבר, וגם אם, ובפרט, תהיה זו כפייה יעילה. האתוס המכונן של צה"ל, ביטוי מובהק לצבאיות הישראלית, היה שהחיילים נקראים לשירות חובה אבל באים כמתנדבים. התנועה האנטי־מיליטריסטית של דורשי גיוסם הכפוי של ערבים וחרדים מבקשת לקעקע גם אתוס זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו