בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם לחינם יש מחיר

13תגובות

האינטרנט הרגיל אותנו לחשוב שהכל בחינם. יוצאים עם עגלה מלאה ולא עוצרים  בקופה. אבל כמו לעמי ותמי, גם לנו מחכה מכשפה ביציאה. אתם רוצים לאכול בחינם?  שואלת המכשפה, אז תשלמו בחינם. איך משלמים בחינם? חינם זה כמו כסף, מסבירה המכשפה (שהיא, אגב, מפוצצת בכסף), אתם נותנים עבודה ואני משלמת לכם בחינם. תאמינו לי, בסוף כולם יהיו מרוצים.

ובאמת, בסוף כולם מרוצים. זה מתחיל בכותב. משהו רובץ עליו, מעיק ומלחיץ אותו. הוא מוכרח לכתוב את זה, להוציא את זה מתוכו, אחרת ישתגע. כולם הולכים לעבודה ורק הוא, מפונק שכמותו, יושב בבית. כל מה שיש לו עכשיו בראש זה רק להשתחרר ממה שיושב לו בבטן. הוא מתייסר קצת, נאנח ומתיישב מול המחשב. המלים רצות לפניו על המסך ומתחברות למשהו יפה. הוא מרוצה, הוא מאושר, ועכשיו הוא גם חש בהקלה מסוימת.

נו, שואל אותו מנכ"ל ההוצאה לאור ועושה חצי סיבוב בכורסה שלו, גם על זה אני צריך
לשלם? המנכ"ל, שהוא אדם יעיל וענייני, מבקש מהכותב לשים בצד לרגע את כל הקשקושים על מקוריות ויצירתיות. הוא מציע לדבר ביזנס, הוא שואל מה וכמה השקיע הכותב בטקסט הנ-פלא הזה (ידו משרטטת עיגולים לעגניים באוויר) שאותו מבקש הכותב להוציא לאור. הכותב מתפתה לענות. הוא מתחיל למנות על אצבעותיו: זמן... כישרון... דמיון... וכאן, אחרי האצבע השלישית, הוא נתקע. מה עוד, לעזאזל, הוא משקיע בכתיבה? עכשיו גם הוא כבר לא בטוח שהעבודה שלו שווה משהו.

אתה רואה? מריע המוציא לאור, אתה רואה? אלה כוחות השוק חביבי, הוא אומר ומשלים סיבוב מלא על הכורסה. זמנה של הכתיבה הטובה עבר, הוא אומר, יש לה היום ביקוש כמו שיש לשמן קיק. אתה מדבר על "כישרון" ואני שואל: ואיפה אמצעי הייצור? ואיפה השיווק? איפה חומרי הגלם? כלום! יושב לו הוד מעלתו וכותב! תגיד תודה שנתתי לך לפלוט את זה. אתה יודע מה, במקום שאני אשלם לך, אתה צריך לשלם לי.

ויש מי שמשלם. סופרים רבים משלמים בעבור ההוצאה לאור של ספרם. נדמה להם שעשו עסקה מצוינת, נתנו יצירה וקיבלו במה. אז מה אם היצירה לא מכניסה להם כסף והבמה מכניסה כסף למישהו אחר. נשמע כמו ניצול נורא? הכותבים לא חושבים כך, נדמה להם שהם ערמומיים ותחמנים. לדעתם, מדובר בהשקעה. הטיפוס בסולם ההצלחה דורש השקעה. כשיגיעו לצמרת, הם אומרים, כבר ישלמו להם, או-הו, ועוד איך ישלמו.

המנכ"ל בהוצאה יושב ומקשיב להם בסקרנות גדולה. הוא משועשע. חיוך דק מסתמן בזוויות פיו. מטומטמים כאלה כבר מזמן לא פגש. הוא יודע מה שהם לא יודעים. הוא מכיר את התהליך: בהתחלה הם יהיו מוכנים לשלם ובלבד שיפרסמו אותם, אחר כך הם מקבלים מההכנסות מעט כסף, אבל ממש מעט. בשלב השלישי הם מופתעים לשמוע שמעכשיו יכתבו בחצי חינם. לא נכעס אם לא תסכימו, אומר המוציא לאור, מעבר לדלת יש תור ארוך של מי שמוכנים לשלם תמורת הזכות לכתוב. שתדעו, הוא אומר למתלוננים, אני יכול למכור שמונה כמוכם במאה ועוד לקבל עודף.

המחשבה על השמונה כמותם, שאפשר למכור במאה, לא נותנת לסופרים לישון בלילה. הם זהירים כמי שפוסע יחף על משטח מרוצף שברי זכוכית. לא צריך לומר להם במפורש, אבל הם ייזהרו, שלא לומר יימנעו. הם יימנעו מכתיבה נועזת ויתרחקו מנושאים בעייתיים. הם יבלעו את כל מה שרובץ להם בבטן כאילו היה קוביית שוקולד ויפלטו מה שיגידו להם, העיקר שלא יצרפו אותם לרשימה ההולכת ומתארכת של השמונה במאה.

הם יעבדו בחצי חינם, אבל יפחדו שגם את זה ייקחו מהם. הם פוחדים שיגלו אותם
למדבריות האינטרנט. שם, באינטרנט, אפשר לרוקן את המדפים בחינם ולהיות חופשי
כפרפר. לא צריך להיזהר ולא להימנע, לא להתחנף ולא להיכנע. שם אפשר לפרוק את כל מה שיושב בבטן ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא כללים, חוקים וללא כסף.

כסף מביא אצלנו כבוד ויוקרה. כתיבה טובה לא מביאה כסף וממילא לא כבוד ולא יוקרה. אני זוכר את הבעת הייאוש השקט על פניו של אבי, כשנודע לו שאני מתכוון להתפרנס מכתיבה. הוא הבין אז שפקיד בבנק, או לפחות נהג אוטובוס, כבר לא ייצא ממני. הוא גם האמין באמונה שלמה, שאין בעולם אפילו אחד שיהיה מוכן לשלם לי תמורת מה שאני כותב, ולימים התברר שצדק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו