בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תלחצו עלינו - ונתגייס

179תגובות

ביידיש קיים ביטוי לא נעים, המשקף נקודת מבט באוכלוסייה האשכנזית: נישט אונזערע (לא משלנו). בעבר כוונה אמירה זו כלפי אנשים ממוצא מזרחי. היום שמעתי חרדים שלא היססו להשתמש בצמד המלים כלפי ח"כ יוחנן פלסנר, לאחר פרסום מסקנות הוועדה שעמד בראשה. לאורך דיוני הוועדה נוצר רושם שפלסנר, למרות היותו אדם חילוני, מבין ללבם של החרדים ומנסה לגבש פתרון שיהיה מוסכם עליהם. הוא דיבר אתם בגובה העיניים ויצר תחושה של "אני אתכם בואו נעשה את זה יחד, ונראה לכולם שעם קצת רצון זה אפשרי".

פלסנר רצה להצליח במקום שבו חוק טל נכשל. זה הלך לו לא רע, עד שעשה את טעות חייו ודיבר על מכסות גיוס חסרות פרופורציה והטלת סנקציות גם על לומדי התורה – ובכך שפך את התינוק עם המים. הדו"ח שגיבשה הוועדה קובע כי עד שנת 2016 כ-80 אחוז מכלל ילידי שנתונים מסוימים בציבור החרדי ישרתו במסלולי שירות משמעותי בצבא או בשירות האזרחי. שירות צבאי יימשך 24 חודשים, ושירות אזרחי 18 חודשים. כלל בחורי הישיבה ייקראו לשירות צבאי או לשירות אזרחי עד הגיעם לגיל 23, למעט 1,500 מתמידים. בהחלטתו זו הפך פלסנר מאה אלף חרדים הדבקים באוהלה של התורה לעבריינים.

קשה שלא לצחוק לנוכח המספרים ההזויים שאליהם חותר פלסנר. 80 אחוזי גיוס בתוך 5 שנים הוא יעד שאינו בר ביצוע. חמור מכך, הסנקציות שעליהן המליץ לא יוטלו על אברכים בטלנים אלא על תלמידי חכמים, השוקדים על תלמודם השכם והערב. משמעות ההמלצה היא למעשה סגירת עשרות כוללים ופגיעה אנושה בעולם התורה.

שיהיה ברור: גם אני סבור כי על המדינה לנהוג ביד קשה במוסדות חרדיים המאפשרים לתלמידים הרשומים בהם שלא ללמוד, אך מנגד אני בעד מתן פטור משירות לאלה שתורתם אומנותם באמת ובתמים – ומדובר בהרבה יותר ממכסת ה-1,500 שקבע פלסנר. ברגע שיצא המרצע מהשק נתפס פלסנר כרפורמטור. החוגים החרדים ששיתפו עמו פעולה רואים בו היום לא פחות מאשר סוס טרויאני. לא זו בלבד שנכנס במרמה למשכן, עתה הוא מבקש לרקוע בפרסותיו ולחולל בו מהומה של ממש.

המציאות הפוליטית בישראל הוכיחה שכל עוד היתה קיימת בציבור החרדי תחושה של כפייה ושל מאבק - הדרך לשינוי נותרה חסומה. אחת הסיבות לכך שהניסיונות לשלב את החרדים בשוק העבודה, בצבא ובאקדמיה לא צלחו עד כה היא תחושת הכפייה שחש הציבור החרדי. האינסטינקט בסיסי של כל בן אנוש הוא להתנגד לכפייה, קל וחומר כשמדובר באדם חרדי החש כפייה מצד חילוני.

מאז תקופת ההשכלה, החרדים רואים בחילונים יהודים שסרו מן הדרך, זנחו את דת ישראל ונהו אחר עגל הזהב. את עצמם, לעומת זאת, הם רואים כמי שנאמנים לתורת ישראל ועושים את רצונו של ריבון עולם. מהסיבה הזאת הם מתרחקים מהאדם החילוני ומתרבותו, ובונים סביבם חומות כדי שלא ללמוד ממעשיו ולהתרחק מדרכו. לכן החרדי תמיד רואה את עצמו בעמדת הצודק ולא מוכן לקבל מהאדם החילוני הוראות לשינוי באורח חייו. ברגע שתחושת הכפייה מתעוררת - מתחיל בקרב החרדי מאבק שנתפש כמלחמה על קדושת התורה. זה מאוד פשוט - התורה אומרת לי לעשות משהו אחד, ובא חילוני ואומר לי לעשות משהו אחר. אז למה שאעשה זאת?

לאחר בחירות 2003, שבהן זכתה מפלגת שינוי ב-15 מנדטים והיתה למפלגה השלישית בגודלה בישראל, נפתחה אחת התקופות הסוערות ביותר בתולדות המדינה בכל הנוגע ליחסי חילונים-חרדים. לצד תעמולה מעל במות הכנסת ושיח מתלהם בתקשורת הובילה מפלגת שינוי לקיצוץ דרסטי בקצבאות הילדים, שהיוו מקור הכנסה חשוב למשפחות חרדיות. שינוי דרשה בין היתר לגייס את כלל החברה החרדית ולחייב אברכים לשרת בצה"ל.

התוצאה המיידית היתה הסתגרות של החרדים. מובן שהצעדים של שינוי לא הובילו לעלייה במגמת השתלבותם של החרדים בחברה הישראלית. מסות גדולות של חרדים נכנסו לשוק העבודה, לאקדמיה ולמסגרות הצבאיות רק לאחר ששינוי יצאה מהתמונה, ותחתיה החלו לפעול ארגונים כדוגמת הג'וינט, קרן קמ"ח ו"ידידות טורונטו". אלו לא באו לשנות את הציבור החרדי ולא חשבו שעליהם לחנך אותו.

מעניין לציין שמי שבאמת מפריעים לתהליך המבורך של שילוב החרדים במוסדות החברה הישראלית הם דווקא התנועות למיניהן שנאבקות למען קידום הנושא. תנועות כמו חדו"ש והפורום לשוויון בנטל יוצרות, בדומה לשינוי בזמנו, אפקט של התנגדות ומרתיעות את החרדים מלהשתלב בחברה.

דוגמאות הפוכות, לשילוב שקט ברוח טובה, לא חסרות: הביטו על ארגונים כמו זק"א ואיחוד הצלה - ארגון חירום התנדבותי שמתחרה במד"א. ראו את מסגרות השח"רים (עשר יחידות חרדיות בצה"ל). המשותף לכל אלה הוא שהם זוכים ללגיטימציה מוחלטת בעולם החרדי. המשרתים במסגרות אלו, שפועלות בלב החברה החילונית בישראל, לא מנודים בחברתם, ואף זוכים לכבוד המגיע להם. למה? משום שאיש לא הצמיד להם אקדח לרקה ואיים עליהם לפעול.

מי שמכיר את החרדים מבין שתוצאות חיוביות יושגו רק באמצעות הבנות הדדיות, וללא סנקציות ואמצעי ענישה. אלו רק ירחיקו אותם מהחברה הכללית בישראל.

דוד זולדן הוא עיתונאי חרדי הכותב ב"כל העיר". מחבר הספר "חרדים לגורלם" ובוגר המחזור הראשון של הנח"ל החרדי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו