בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וינוגרד ושמולי - שתי אכזבות

149תגובות

יותר משהייאוש נובע ממצב קיים, מבנימין נתניהו ואהוד ברק, הוא נובע מהסיכוי הקלוש לשנותו בטרם פורענות. עוד לא אבדה תקוותנו, היא רק הולכת לאיבוד.

איפה הם האנשים ששרביט השינוי בנדנם, שאותם אי אפשר לקנות, ועל כן גם לא ימכרו אותנו בהזדמנות הראשונה. איפה הם חסיני אש הפיתוי. אם תושלך חכה אל המצולה ותולעת תאווה בקצה קרסה, הם יהיו האחרונים לעלות בה.

את השופט בדימוס, אליהו וינוגרד, הכרתי בעבודתי כשר חינוך. הקמתי ועדה ציבורית להפחתת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה, וחיפשתי לה יושב ראש. טילפנתי לנשיא בית המשפט העליון כדי לקבל ממנו המלצה. אהרן ברק הציע את וינוגרד, שעשה עבודתו נאמנה וזכה לשבחים. מאז הפך ליו"ר מבוקש בוועדות נוספות ולא איכזב.

עד לאחרונה; עד שראינו אותו מככב בסרט של ש"ס כמליץ יושר ל"שרוף". לא ידענו את נפשנו מרוב פליאה: מה ראה כבוד השופט להחליף תפקידים - ממנקה אורוות למכסה גללים. יהי כן, נאנחנו, הוא בוודאי עושה זאת מתוך שכנוע פנימי, ושלא על מנת לקבל שכר. חבל שהתבדינו.

הדמיון הפרוע מצייר תמונה: וינוגרד יושב לו על מדוכת מלחמת לבנון השנייה, חותר אל חקר האמת, ולפתע מתייצבת בפתח משלחת עדים מומחים: השופט אגרנט ממלחמת יום הכיפורים, השופט כהן מסברה ושתילה, השופט שמגר מטבח גולדשטיין במערה, פרופסור טרכטנברג מהמחאה. כולם באים ללמד זכות על שוכריהם הנחקרים. את כל המוניטין שרכשו, הם משקיעים כעת בגנרלים שנכשלו בתורם - השקעה שתשואה בצדה. וינוגרד זוקר גבה בתימהון-מה, וזה מה שאנחנו עושים כרגע יחד אתו.

או איציק שמולי, כוח עולה שמבטיח ומקיים. פתאום מתגלה שגם הוא בסמוכים על שולחן טייקון, מרדן שהופך ליחצ"ן. "הוא לא נגד המחאה", העיד על מיטיבו בטלוויזיה, ובלבד שלא ייפול גביע קוטג' מהמדף ארצה. אבל המחאה היא גם נגדו. לוועדה לבחינת יחסי הון-שלטון היתה השבוע סיבה טובה-רעה לאסור על נבחרי ציבור להיפגש ביחידות עם בעלי הון, והיא יודעת למה: יחדיו הם "משחיתים את תרבות השלטון בישראל". נוחי דנקנר הוא בעל הון, ושמולי הוא נבחר ציבור הסטודנטים, וספק אם "הישראלים החדשים" נתנו לו מנדט לאמץ הרגלים ישנים. עם צעירים מבטיחים כמוהו, מי צריך זקנים מכזיבים כמונו.

אמנם המטרה רצויה - להקים קהילת סטודנטים בלוד - אך האמצעים פסולים. התרומה היא אם כל חטאת - קיבלת, השתעבדת. לא תוכל עוד לדרוש צדק חברתי, כשאבירי אי הצדק עומדים מאחוריך; לא תוכל, איציק, לשנות ברב או במעט את השיטה הכלכלית האנטי-חברתית, כשכוהניה הגדולים משמנים את גלגלי המהפכה שלך; אל תשלה את עצמך ואת שולחיך.

הרי גם התרומות ממונפות, כמו ההשקעות, אלה ואלה על חשבוננו במעין עסקה סיבובית: לוקחים מהאזרחים הרבה יותר מדי, כדי להחזיר להם מעט מאוד. דנקנר משלם את חובו לחברה במחיר מבצע, כששמולי מוכר לו את המחאה בזול. "הרנטגן" גובה יותר.

אלי ישי ודנקנר דומים: שניהם מעמידים פני דרייפוס, רודפים אותם על לא עוול ומחדל בתיקם. ולא רק הם, מלאה הארץ דרייפוסים - כולה דרייפוסיאדה אחת גדולה. יום אחד עוד נגלה, שגם אמיל זולא קיבל מה"ל'אורור" שכר סופרים נאה בעבור ה"אני מאשים" שלו.

וכך שוב נשארנו עם קדיש לוז, לבנות אתו מדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו