בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצירת מופת אנרכיסטית

18תגובות

בכל תלי המלים שנכתבו ונאמרו על "יורו 2012" לא צוין עדיין דבר אחד פשוט: נבחרת ספרד היא יצירת מופת אנרכיסטית ושיר הלל לסולידריות הכדורגלנית. זו לא רק האמנות הבלתי נתפשת של ההחזקה בכדור, שהיא כשלעצמה מצביעה על תלכיד חברתי שבו לכל כדור יש כתובת, אלא, גם ובעיקר, העובדה שכל צ'אבי ואינייסטה חיים וחשים בכל רגע נתון את תנועתם של אחד פבריגאס או אחד אלבה. ועוד: בשלל השערים, 12 במספר, מתחלקים לפחות שבעה שחקנים ללא כוכב אחד שיאפיל על כולם. ולא שאין לקבוצה שחקני-על בעלי יכולת אישית מדהימה. והרי כל קבוצה בעולם תהיה גאה לצרף לשורותיה את קסיאס, צ'אבי אלונסו, או את ראמוס. אלא שהיכולת האישית אינה באה על חשבון המשחק הקבוצתי אלא משרתת אותו.

נבחרת ספרד היא ההוכחה הניצחת כי כשרונו של היחיד וחירות פעולתו לא בהכרח עומדים בסתירה ליכולת הקבוצה לפעול ביחד כגוף הרמוני. אנרכיזם, בניגוד להגדרה השגויה, אינו כאוס, או העדר סדר. אנרכיזם הוא סדר הרמוני, שאינו נוצר בדרך כפויה, אלא בדרך טבעית, בהתאם לזמן והמקום. האנרכיזם סובל מדימוי שלילי ב-150 השנים האחרונות, והאנרכיסטים עצמם נושאים בחלק מהאחריות לכך, שכן פעולותיהם הפומביות מבליטות, לעתים בצורה אלימה, התנגדות עקרונית לכל ממסד שהוא. אך בתולדות המחשבה והתנועה האנרכיסטית יש גם פן אחר, חיובי - סוג של סולידריות, המבוססת על מרב החירות של הפרטים, המאוגדים מרצונם בחברה נתונה.

וכך אנו מוצאים שתי הגדרות משלימות לאנרכיזם. האחת, השלילית, של בקונין, ניצ'אייב וממשיכיהם: התנגדות לכל סמכות שהיא, ובפרט לכוח הכפייה של המדינה; והשנייה, החיובית, מאפיינת את הגותם של קרופוטקין, לנדאואר ובובר: התאגדות רצונית של פרטים חופשיים. בכך נבדל האנרכיזם הן מהליברליזם המקדש את חירות הפרט על חשבון הסולידריות החברתית, והן מהמרקסיזם, שבו הסולידריות נכפית על הפרט, הנקרא לשעבד את רצונו לטובת התהליך ההיסטורי.

רויטרס

למסורת אנרכיסטית זו שורשים עמוקים, המעוגנים בהיסטוריה המודרנית של ספרד. האנרכיזם הספרדי מקורו בהתארגנות של כפריים רעבים וחסרי קרקע, שהשתלטו על אדמות הפיאודלים והקימו להם קהילות שוויוניות, וכן באיגודים המקצועיים החזקים שקמו בערים, בלא להיות כפופים לכוח פוליטי כלשהו, אלא אך ורק לצורכי ההתארגנות הרצונית של פועלים מנוצלים.

המוני האנרכיסטים הספרדים הם שנשאו על שכמם את המאבק על ספרד הרפובליקאית בימי מלחמת האזרחים (1936-1939). הם נפלו לשווא: הפשיסטים טבחו בהם והקומוניסטים פנו נגדם. אך למרות הכישלון במלחמת האזרחים, האנרכיזם הספרדי לא נמחה מעולם ואת סימניו ניתן למצוא עד היום ברחובות ברצלונה, מהערים הצעירות והחופשיות בעולם, בארגון העובדים הגדול CNT, במחאה החברתית הצעירה שהחלה שם לפני כשנה וחצי, ואף ברוח החופש של תרבות הפלמנקו.

הקבוצה של ברצלונה היא גילוי אחר של רוח אנרכיסטית חיובית זו. מהיחידות בעולם הנמצאת בבעלות האוהדים, מגשימה את הרעיון המרכזי של ההתאגדות הרצונית של פרטים חופשיים. חירות המשחק האישי של שחקניה מבטאת את הרעיון האנרכיסטי, כי ככל שתגבר אפשרות המימוש האישי בחברה נתונה, כך תגבר היצירתיות של הפרטים בתוכה.

בפרשנות הכדורגל מקובל לדבר על "משמעת טקטית" ו"תוכנית משחק". לברצלונה, כמו לנבחרת ספרד, אין משמעת טקטית מקובלת, שבאמצעותה המאמן מכריח את השחקנים "לשחק הגנתי" או "להמר על ההתקפה". זוהי משמעת פנימית ולא כפייה של סמכות כלשהי. ולכן בשתי קבוצות אלה גם אין צורך ב"תוכנית משחק" מיוחדת. יורדים להגנה כי צריך לרדת, וחוטפים כדור בהתקפה ומוסרים למגן שלפתע נמצא שם, וכל הזמן נמצאים בתנועה, ומחליפים תפקודים - כי כך משחקים כדורגל.

מעל הכל ישנה רוח הצניעות והסולידריות של הקבוצה, המקרינה גם לקבוצות אחרות, ולמעשה לכדורגל העולמי כולו. לעולם לא נמצא אחד מהם מתנשא מעל אחרים, ופתאום מתברר כי אפילו על המתח שבין קטלנים, אנדלוסים וקסטיליאנים ניתן להתגבר באמצעות הימנון ללא מלים המאחד את כולם, וכי ניתן למחוא כפיים גם ליריב שנוצח. הלאומיות, אותה מלה מתעתעת שתחתיה מסתתרות כל כך הרבה התלהמות וסולידריות מזויפת, מתרוקנת לפתע מתוכן. איש בברצלונה לא יניף דגל ספרדי. אבל בנבחרת אפשר להיות ביחד.

רוח זו עונה להגדרות האנרכיזם החיובי, שנולד מחדש בעולם שבו הסוציאליזם נהפך לטוטליטרי והקפיטליזם חזירי, כפי שהיה תמיד. האנרכיזם החיובי ניצח הפעם, אם כי אין ביטחון שיתמיד בניצחונו. אך הוא מצביע על אפשרויות חדשות העולות לפרקים בחברתנו, המיואשת לעתים עד כלות: השיח הווירטואלי חוצה הגבולות, תוכנות הקוד הפתוח, מחאת הקיץ האחרון, והקהילות החדשות, שעצם קיומן מצביע על האפשרות להיות חופשי וסולידרי כאחד.

ד"ר רונן מלמד פילוסופיה והיסטוריה במכללה האקדמית תל חי ובאוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו