בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותר לכפות

6תגובות

הוויכוח בעניין גיוס החרדים מתנהל כאילו לרשות המדינה עומד הכוח, בעוד שהחרדים מצייתים לנורמות התנהגות מקובלות. אבל גם המדינה אמורה לפעול על פי אמות מידה נורמטיביות וחשוב לברר מהן אמות המידה האלה.

יש הרואים את ייחודה של המדינה הליברלית בכך שהיא נותנת לאזרחיה הסברים והצדקות, קודם שהיא מפעילה עליהם כפייה. הפעלת כפייה בלא מתן הצדקה משמעה התייחסות לאזרחים כאל אמצעים, לא כתכלית. אבל אילו הצדקות צריכה המדינה לספק לאזרחים שכלל אינם מקבלים את המערכת הנורמטיבית שבמסגרתה מתנהלת הפוליטיקה? כיצד צריכה לנהוג המדינה הליברלית הישראלית בחרדים, שאינם מקבלים על עצמם את עקרונות היסוד של המשטר והתרבות הפוליטית?

אני סבור שהתשובה לשאלות אלה היא שכאשר מדינה ליברלית מפעילה כפייה על אזרחים כדוגמת החרדים, היא צריכה לספק להם הצדקות הלקוחות מהמערכת הנורמטיבית הפנימית שבגדרה הם חיים.

המדינה צריכה לשאול שתי שאלות: הראשונה היא, האם ההלכה מאפשרת מצב שבו רוב המאמינים אינם מקדישים את עיקר זמנם ללימוד תורה. התשובה לשאלה זו ברורה: לאורך הדורות העיסוק המרכזי של מרבית היהודים לא היה לימוד תורה וזה גם המצב כיום: החרדים החיים מחוץ לישראל מקדישים את עיקר זמנם לעבודה, לא ללימוד תורה. כאשר קבוצה חיה לאורך זמן בדרך מסוימת, ניתן לקבוע שהאמונות שלה יותאמו לפרקטיקות שלה.

השאלה השנייה היא האם ההלכה מאפשרת הטלת חובה של הגנה עצמית לנוכח סיכון ביטחוני, או שמא היא מורה שבמקרים כאלה צריכים המאמינים להגן על עצמם אך ורק, או בעיקר, בדרך של לימוד תורה. שאלה זו מתעוררת, משום שהחרדים טוענים שלימוד התורה שלהם שקול כנגד האחיזה בנשק על ידי החילונים. התשובה לשאלה זו אינה יכולה להסתמך על פרקטיקות, משום שבמרבית שנותיו העם היהודי לא חי במדינה משלו, אבל ניתן לגזור מעקרונות ההלכה שהגנה עצמית פירושה לא רק לימוד תורה, אלא גם אחיזה בנשק.

ואם יגידו החרדים שמורי הדור שלהם מורים להם שלא להתגייס, אלא להסתפק בלימוד תורה? על כך תוכל המדינה להשיב שדי בכך שפירוש בתום לב של תכני ההלכה מאפשר הטלת חובת גיוס, גם אם חכמי ההלכה העכשוויים סוברים אחרת. ראוי לשים לב: הטלת חובת גיוס על חרדים אין בה כפייה לעשות מעשה שהוא בבחינת "ייהרג ואל יעבור" (כמו, למשל, עבודה זרה); זהו דבר שבאופן עקרוני ההלכה מאפשרת, ודי בכך. זוהי נקודה חשובה, משום שהיא מראה שגם אם המדינה תכפה על החרדים גיוס, היא עדיין תוכל להבטיח להם תנאים שלא יובילו אותם לנטישה של פרקטיקות הדת שלהם.

שאלה אחרת היא, האם למרות שהמדינה רשאית לגייס חרדים בכפייה, היא צריכה לעשות זאת. אבל קודם שעוסקים בשאלה זו, חשוב שמנהלי המשא ומתן החילונים יידעו שעל פי המוסר הליברלי, הם רשאים להפעיל על החרדים כפייה, גם אם החרדים מציגים זאת ככפייה אסורה.

פרופ' מאוטנר מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו